קשה לחשוב על סדרת אקשן שחרטה את שמה על הז’אנר כמו Ninja Gaiden. במשך שני עשורים, היא סימלה שליטה מושלמת, אתגר חסר רחמים, ומערכת קרב שדרשה דיוק מושלם. לכן, כשהוכרז על Ninja Gaiden 4, ההתרגשות הייתה עצומה – אבל גם החשש. הפעם, מאחורי הקלעים לא עומד Team Ninja הוותיק לבדו, אלא גם צוות Platinum Games, שאחראי על כמה ממשחקי האקשן הכי פרועים וססגוניים של השנים האחרונות.
השילוב הזה נשמע מרתק על הנייר – אבל גם מסוכן (במיוחד עבור המעריצים הוותיקים של הסדרה). האם אפשר באמת לערבב בין הקשיחות והדמיון הקודר של Ninja Gaiden לבין הבומבסטיות הצבעונית והמהירה של Platinum מבלי לאבד את הזהות? והתשובה – תלוי את מי שואלים. Ninja Gaiden 4 הוא משחק שמפלרטט עם שני עולמות: מצד אחד – עומק טקטי, קרבות מדויקים ודגש על שליטה. מצד שני – סצנות לחימה קולנועיות, קצב מטורף ותחושה שכל רגע עלול להפוך לבלגן מהנה. הוא אולי לא המשחק הכי מלוטש של השנה, אבל הוא כן אחד המעניינים שבהם – כזה שמוכיח שגם אחרי כל השנים, Ninja Gaiden עדיין יודע להפתיע, גם אם זה לא בדיוק באותה הדרך שציפיתם לה.
קרבות ומכניקה
אם יש משהו שהסדרה הזו ידעה לעשות טוב מאז ומעולם – זה לגרום לכם להזיע מול המסך, ו-Ninja Gaiden 4 ממשיך את המסורת הזו, רק הפעם עם טוויסט מודרני. הקרבות מרגישים מהירים מתמיד, כמעט ריקוד קטלני של חרבות, זריקות שוריקן ופרפקט דודג'ס מרשימים שגורמים לכם להרגיש לרגע קטן כאילו אתם באודישן לרוקדים עם כוכבים. המשחק שומר על אותו קצב אכזרי שדורש ריכוז מוחלט – כל טעות קטנה מתורגמת למתקפה של אויבים שלא משאירים מקום לנשימה – אבל מוסיף גם שכבת גמישות חדשה, שמאפשרת לשחקנים לתמרן בצורה חופשית יותר מבעבר. עם זאת, חשוב לציין כי קיים כאן פער משמעותי ברמת הקושי בהשוואה לז'אנר הסולס לייק שצבר פופולריות רבה בשנה האחרונה – אמנם המשחק הוא מאתגר ולא סלחני, אבל משאיר הרבה יותר מקום לטעויות בהשוואה לאתגר הקיים במשחקי סולס.
המערכת החדשה של Blood Bind Ninjutsu מוסיפה רובד אסטרטגי מרתק למערכת הקרב, אתם משגרים התקפת נינג’וטסו חזקה שתופסת את היריב לא מוכן, מפרקת את ההגנה שלו ומאפשרת לכם להנחית עליו קומבו מפואר במיוחד. השילוב הזה בין טכניקה מדויקת לסגנון קולנועי מרגיש כמו הרגע ההוא בילדות – כששמרתם את האסימונים האחרונים לסימולטור היריות במשחקייה של הקניון (מי לא היה רוצה לחזור לשם?). עם זאת, הקצב המטורף הזה גם עלול לעבוד נגדכם: לפעמים המשחק מתפרץ מהר מדי, הקרבות נראים כמו כאוס צבעוני שבו קשה להבין מי פגע במי, ובוסים מסוימים נוטים להפוך למבחן סבלנות יותר מאשר מבחן מיומנות.
ועדיין, כשזה עובד, וזה עובד לא מעט – מדובר באחת ממערכות הקרב הכי מהנות בז’אנר. היא מצליחה לשלב עומק, תגמול ומתח בכל התנגשות, ולגרום לכל ניצחון להרגיש כמו הישג אישי אמיתי. Ninja Gaiden 4 אולי לא מושלם, אבל כשהוא בשיאו – זה טירוף שקשה לעצור.
דמויות ועלילה
המשחק לא מבזבז זמן על הקדמות מיותרות שכן, מהרגע שתלחצו פליי כבר תמצאו את עצמכם עמוק בתוך שדה הקרב. הפעם אתם מגלמים את Yakumo, לוחם צעיר עם עבר מסתורי ונחישות בלתי נגמרת, שמנסה להיכנס לנעליים הגדולות של המאסטר האגדי – Ryu Hayabusa. הדינמיקה ביניהם מעניינת: Yakumo מייצג את הדור החדש של הלוחמים, מהיר, כריזמטי, אפילו קצת יהיר, בעוד ש-Ryu – שמופיע בהמשך המשחק – מזכיר לכולם מהי המשמעת והדיוק של פעם. ברגעים שבהם שני העולמות הללו נפגשים, המשחק באמת זורח: הקרבות מקבלים משקל רגשי, והתחושה היא שאתם ממשיכים מורשת אמיתית, לא רק עוד קמפיין גנרי.
עם זאת, כשזה מגיע לעלילה עצמה – פחות יש כאן ממה להתרגש. הסיפור די צפוי: נינג’ות, שדים, קונספירציה עתיקה שמאיימת על העולם, וכל זה עטוף בדיאלוגים דיי גנריים. זה לא שהעלילה גרועה, היא פשוט… קיימת. היא שם כדי לקשור בין הקרבות, לא כדי לספר משהו שישאר איתכם. למרבה המזל, המשחק מפצה על כך עם כמה קטעים קולנועיים ערוכים היטב, שגורמים אפילו לדיאלוגים החלשים להיראות מרשימים יותר ממה שהם. על כן, חשוב לציין כי המפתחים הצליחו לעשות זאת באופן שפשוט גורם לכם להרגיש שלא באמת קיים צורך בסיפור, אבל הוא עדיין שם בשביל לשמש כרקע עבור הקרבות – שהם הליבה האמיתית של המשחק.
מעבר לקמפיין המרכזי, מחכות לכם משימות צד קצרות אך נחמדות, ואתגרי "Gates" – סדרת זירות סגורות שמעמידות את כישורי הקרב שלכם למבחן אמיתי. הם אולי לא מוסיפים הרבה עומק, אבל הם מהווים תוספת מבורכת למי שפשוט רוצה עוד סיבה לשלוף חרב ולהיכנס לקרב נוסף.
העולם ועיצוב השלבים
אחד הדברים הראשונים שתשימו לב אליהם ב-Ninja Gaiden 4 הוא כמה שהמשחק נראה טוב. כבר מהשלבים הראשונים הוא מציג עיצוב אמנותי שמשלב בין סגנון עתידני למסורתי – רחובות טוקיו שבוהקים באור ניאון מתחלפים במקדשים יפניים עתיקים, שדות במבוק וסמטאות חצובות באבן. הניגוד הזה בין הישן לחדש, בין רוח הנינג’ה הקלאסית לטכנולוגיה המודרנית, מצליח ליצור מראה חזותי מרתק שמעניק לכל שלב תחושה ייחודית. לעיתים המעברים בין הסביבות קצת חדים מדי, אך קשה שלא להעריך את האומץ והיצירתיות שבניסיון לשלב שני עולמות כה מגוונים ושונים.
למרות המראה הרחב והמפות הפתוחות-לכאורה, המשחק נשאר נאמן למבנה הליניארי שמאפיין את הסדרה. המסלול ברור, והחופש לחקור מוגבל – אך זה נעשה במודע כדי לשמור על תחושת דחיפות ולוודא שאתם תמיד נעים קדימה בקצב הנכון. כל סצנה בנויה סביב הקרב הבא, וכל שלב מתפקד כמעט כמו מופע שתוזמן בקפידה: זירה, מתח, ריכוז שיא, ואז רגע של נשימה קצרה לפני שממשיכים לאתגר הבא. זה לא עולם שמבקש מכם להישאב לתוכו למשך שעות – אלא כזה שדוחף אתכם קדימה ומתגמל על כל התקדמות מדויקת. מבחינת סאונד, מדובר באחד המשחקים המלוטשים בז’אנר. הפסקול הדינמי מגיב בזמן אמת – צלילי התופים והמיתרים מתעצמים ככל שהקרב מתחמם, וכל חיתוך של חרב נשמע חד וברור. זה מסוג המשחקים שבהם העיצוב הקולי עצמו תורם לאדרנלין לא פחות מהגרפיקה.
מבחינת ביצועים, קשה למצוא תלונות רציניות והאמת? שזה מפתיע לטובה עם המצב הנוכחי של תעשיית המשחקים, במיוחד שמדובר על משחקים בפלטפורמת PC. במחשב האישי שלי החוויה הייתה חלקה כמעט לחלוטין, עם מעט פריים דרופס באזורים קצת עמוסים בתחילת המשחק – כאלה שאינם פוגעים במשחקיות בהנאה.
השורה התחתונה
Ninja Gaiden 4 הוא משחק שמצליח ללכת על החבל הדק שבין עבר לעתיד – והוא עושה את זה באומץ. הוא לא מפחד לגעת בקודש הקודשים של הסדרה, אבל גם לא חושש להכניס רוח חדשה, מודרנית ומהירה יותר, ובעידן שכל מפתחת משחקים הולכת על בטוח בשביל לא לפגוע חלילה במכירות, זה אומץ מרענן ומבורך שהייתי רוצה לראות ממנו יותר. מערכת הקרב שלו מספקת רגעים של טירוף טהור – כאלה שגורמים לכם לעצור אחרי ניצחון ולהרגיש שהלב עוד דופק מהאנדרנלין. גם אם לעיתים הוא מתפרץ קצת יותר מדי, קשה שלא ליהנות מהאנרגיה ומהאווירה שהוא מייצר.
מבחינת סיפור ודמויות, הוא אולי לא ייכנס להיכל התהילה של משחקי העלילה הגדולים, אבל הוא כן מצליח לגרום לנו להרגיש חלק ממשהו גדול יותר – ממשחק שמודע לשורשים שלו ולקהל שמלווה אותו כבר שני עשורים. זה משחק שמבין את המהות של Ninja Gaiden: לא רק אקשן מדויק ומספק, אלא גם תחושת הישג אמיתית בכל פעם שאתם קמים אחרי עוד נפילה וממשיכים להילחם.
כאמור, המשחק לא מושלם, והוא גם לא מנסה להיות כזה. הוא הצהרה – שהסדרה הזו עדיין רלוונטית, חדה, ומהנה כמו שלא הייתה כבר שנים. ואם זו הדרך שלה לחזור לקדמת הבמה, אז זה חזרה בסטייל – עם הרבה זיעה, ניצוצות מתכת, וחיוך קטן של סיפוק אחרי כל קרב.
