מעטים המשחקים שעוררו כל כך הרבה סקרנות עוד לפני שיצאו, ו-Lost Soul Aside הוא חד משמעית אחד מהבולטים בהם. הכל התחיל בשנת 2014 כפרויקט של מפתח סיני אחד בלבד, שחלם ליצור משחק אקשן שיראה וירגיש כמו תוצר של סטודיו ענק. עם השנים, הפרויקט גדל, הצטרף אליו צוות קטן, והמשחק הפך לשם שחוזר בכל רשימת “המשחקים המסקרנים של הדור”.
אחרי אינספור דחיות, טריילרים נוצצים וציפיות שהלכו ותפחו, הוא סוף סוף יצא, והשאלה המתבקשת היא האם הוא מצליח לעמוד בהייפ שנבנה סביבו. התשובה, כמו ברוב הסיפורים הגדולים, נמצאת איפשהו באמצע: זה משחק עם לב אמיתי, רעיונות שאפתניים ורגעים שבהם הוא פשוט מרשים ביופיו – אבל גם כזה שסובל מחוסר ליטוש וביצועים לא יציבים ב-PC. זה משחק שקל להתאהב בו, אבל קשה להתעלם מהמגרעות שלו – חוויה שמצליחה להיות גם מרגשת וגם מתסכלת בו זמנית.
קרבות – עוצמה שלא תמיד נשלטת
כמו ברוב משחקי האקשן הטובים, גם כאן הכל מתחיל ונגמר בקרבות. Lost Soul Aside מצליח לייצר רושם ראשוני חזק בזכות סצנות לחימה שמזכירות שילוב בין Devil May Cry ל-Final Fantasy: מהירות, אפקטים דרמטיים, ותחושת עוצמה שמורגשת היטב בכל תנועת חרב או פיצוץ אנרגטי שממלא את המסך.
מערכת הקרב כוללת פרפקט דודג'ס, פרפקט בלוקס וקומבואים מרשימים, עם מגוון נשקים שכל אחד מהם מעניק סגנון ייחודי ומתלווה אל תחושת קצת שונה – מה שמחייב אתכם לשחק חכם, ולא רק אגרסיבי. כשזה עובד – זה עובד מעולה. יש רגעים שבהם הכל משתלב יחד: אתם מתזמנים בלוק מושלם, עוברים למתקפת נגד, ומשחררים קומבו ארוך שמרגיש חלק וזורם כאילו זה חלק מתוך ריקוד. אבל אז, בדיוק כשנראה שהמשחק הגיע לשיא, משהו משתבש – מכות שלא מסתנכרנות אחת עם השנייה כמו שצריך, תנועות שלא מגיבות בזמן, ובוסים שמסרבים למות גם אחרי דקות ארוכות של מאבק עיקש.
התחושה היא של משחק שמנסה לטוס מהר מדי על מנוע שעדיין לא לגמרי בנוי לזה, וכתוצאה מזה כל הקסם מצליח להישבר לשבריר שנייה. ועדיין, גם עם כל חוסר האיזון, מערכת הקרב של Lost Soul Aside היא לב המשחק – אנרגטית, מהנה ומספקת ברגעים הטובים שלה, מתסכלת לפרקים, אבל תמיד מצליחה להחזיק אתכם עוד סיבוב אחד כי אתם פשוט תרצו לראות את הקרב הבא.
עולם, שלבים ועיצוב
אם יש משהו ש-Lost Soul Aside יודע לעשות טוב, זה להותיר רושם ראשוני מרשים. האזורים השונים במפה נראים ענקיים, מלאים בפרטים ובנוף מרתק שנמתח לאורך כל המסך – אבל מהר מאוד מתברר שהעולם הזה לא באמת נפתח בפניכם. מתחת למעטפת המרשימה מסתתר משחק ליניארי למדי, כזה שמוליך אתכם מנקודה לנקודה בלי הרבה מקום לסטות מהמסלול. אפילו באזורים שנראים פתוחים יותר, תחושת החופש מתחלפת מהר מאוד בקירות בלתי נראים ובמסדרונות רחבים שמובילים לעוד זירה סגורה. זה לא בהכרח רע – שכן המשחק יודע לבנות קצב ולשמור אתכם כל הזמן בתנועה – אבל כשאתם מבינים שהשליטה שלכם במרחב היא בעיקר אשליה, זה קצת שובר את הפנטזיה.
מבחינת עיצוב ויזואלי, זה אחד מאותם משחקים שמצליחים להיות מהממים ומאכזבים בעת ובעונה אחת. זאת בעוד כי יש שלבים שנראים כאילו נשלפו מסרט אנימה עתיר תקציב – אפקטים מרשימים, תאורה דינמית, ושילוב צבעים מרהיב – ואז לפתע מגיע אזור שנראה כאילו נשכח חצי גמור מאיזה גרסת אלפא ישנה. גם המעבר בין השלבים לא תמיד עובר חלק, ולעיתים פשוט מרגישים את הפער ברמת ההשקעה בין שלב לשלב.
במילים אחרות, זה ממש מרגיש כמו תערוכה של שני אמנים שונים – הראשון, אובססיבי לדקויות הקטנות ביותר, בעוד שהשני פשוט ממהר לסיים את עבודתו מהר ככל הניתן. למרות זאת, אי אפשר להתעלם מהאווירה שהמשחק מצליח לייצר. הפסקול המרשים שמרים כל רגע במשחק, שמלווה את הקרבות והמעברים השקטים, מוסיף שכבה רגשית משמעותית וגורם לכל סצנה להרגיש גדולה מהחיים. למעשה, הסאונדטראק של המשחק יודע בדיוק מתי להתפרץ ומתי לא, וזה אולי אחד האלמנטים הבודדים שמצליחים לגרום לעולם הסגור של Lost Soul Aside להרגיש חי.
עלילה ודמויות
העלילה של Lost Soul Aside מתחילה כמו הרבה קמפיינים מוצלחים אחרים – סיפור שמזכיר ברוחו את משחקי הפנטזיה היפניים הקלאסיים, עם דמות ראשית מסתורית, עולם שנקרע בין אור לחושך, ונימה דרמטית ברמה קולנועית. הבעיה היא שההבטחה הזו מחזיקה מעמד רק בשעות הראשונות. מהר מאוד הסיפור גולש לקלישאות ישנות – המשימה להציל את העולם, גבישים מסתוריים, אחווה ונבואה עתיקה – והכל מרגיש כמו סיפור ששמענו עליו עשרות פעמים עבר.
גם הפיתוח של הדמויות לא מצליח לסחוף: אין באמת עומק רגשי, אין רגעים שגורמים לכם להתחבר לגיבורים, והדיאלוגים במשחק נורא גנריים למרבה הצער. אפילו הרגעים הדרמטיים ביותר עוברים בלי הרבה אפקטים (אם בכלל), והדמות הראשית לא באמת מצליחה להביע רגש מבעד למסך וזה חבל, כי מדובר על אחד האלמנטים החשובים ביותר במשחק מחשב.
עם זאת, אי אפשר לומר שהכל אבוד – יש משחקי אקשן רבים שבהם העלילה היא רק רקע לסצנות הקרב, ו-Lost Soul Aside יודע למלא את המשבצת הזו היטב. הסצנות הקולנועיות ערוכות יפה והאנימציות מרשימות ברגעים הנכונים, אבל גם כשהכל מתפקד כמו שצריך, התחושה הכללית היא של עלילה חסרת נשמה – כאילו נכתבה כדי לשרת את המשחקיות, לא כדי לספר סיפור שבאמת יהיה לכם אכפת ממנו. עבור שחקנים שמתמקדים רק באקשן זה אולי פרט שולי, אבל מבחינתי – עלילה חזקה ודמויות מעניינות הן הלב של החוויה, מה שגורם לי מלכתחילה לרצות להשקיע במשחק ובמערכות היחסים השונות, ופה לצערי – זה נשאר מאחור.
ביצועים ויציבות
אם יש תחום שבו Lost Soul Aside מתקשה לעמוד בו – זה הביצועים. גרסת ה-PC יצאה במצב מאתגר, כזה שמרגיש לא מלוטש בלשון המעטה: האופטימיזציה בעייתית, הפריימים לא יציבים כלל, ולעיתים תכופות המשחק פשוט מתעייף תחת העומס. בתקופת ההשקה, הוא כמעט ולא היה שחיק – בעוד שאני בעצמי בקושי הצלחתי לגרד 5 פריימים לשנייה. וזה נורא מצער, כי מתחת לפני השטח מסתתר מנוע גרפי שמסוגל להריץ את אחד המשחקים היפים של השנה.
עם זאת, חייב לומר לזכות המפתחים שהם לא נעלמו אחרי ההשקה. במהלך החודש שלאחריה שוחררו כמה פאטצ’ים משמעותיים ששיפרו את חוויית המשחק בצורה ניכרת: זמני הטעינה התקצרו, הקריסות הפכו נדירות הרבה יותר, וה-FPS החל לטפס לרמה סבירה סוף כל סוף. אבל גם אחרי השיפורים האלה, המשחק עדיין לא לגמרי יציב. אמנם אפשר להגיד כי המשחק היום בהחלט "שחיק" הרבה יותר, אבל הוא עדיין רחוק משלמות.
בסופו של דבר, מדובר במשחק שנמצא במצב הרבה יותר טוב משהיה ביום ההשקה, אבל עדיין לא מרגיש שלם באמת. זה משחק שכיף לחזור אליו אחרי הפאצ’ים, אך ברור שהוא היה זקוק לעוד כמה שבועות של ליטוש כדי לממש את הפוטנציאל המלא שלו, ואת זה אולי נזכה לראות במשחק ההמשך, ואולי לא – מה שבטוח זה שהמפתחים לוקחים בכובד ראש את הפידבקים של הקהל.
השורה התחתונה
Lost Soul Aside הוא אחד מאותם משחקים שמצליחים להזכיר לנו למה אנחנו אוהבים אקשן – וגם למה לפעמים הוא קצת משגע אותנו. זה משחק שאפתני מאוד, אולי אפילו קצת יותר מדי, שמנסה לשלב בין סגנון, דרמה וקרבות מהירים בקצב מסחרר. כשהכל עובד, זו חגיגה אמיתית: מערכת הקרב מהנה וממכרת, העיצוב האמנותי מהמם לפרקים, ויש בו רגעים שממש גורמים לכם לעצור לרגע ולהגיד “וואו”. אבל מאחורי ההברקות האלה מסתתרת חוויה שעדיין לא לגמרי מבושלת – עלילה שלא מצליחה לרגש באמת, ביצועים שנשארים מאחור, ועולם יפהפה שנשלט על ידי מסלול ליניארי.
ועדיין – קשה שלא להרגיש הערכה אמיתית כלפי מה שהמפתחים ניסו להשיג כאן. זהו פרויקט עצום שפותח כמעט כולו על ידי צוות קטן, והעובדה שהוא בכלל עומד על הרגליים (ועושה את זה בסטייל) היא הישג בפני עצמו. Lost Soul Aside הוא אולי לא המשחק המושלם שכולם קיוו לו, אבל הוא כן משחק ששווה לתת לו צ’אנס – במיוחד אם אתם מחפשים חוויית אקשן סוחפת עם נשמה. זה לא משחק שישנה את פני הז’אנר, אבל כן אחד שיצליח להזכיר לכם למה התאהבתם באקשן מלכתחילה.
