מעטים המשחקים שעוברים מסע פיתוח ארוך ומלא דחיות ועדיין מצליחים לעורר ציפייה אמיתית. במשך שנים Pragmata היה בגדר תעלומה, כזה שצץ מדי פעם עם טריילר חדש ונעלם שוב מהרדאר, עד שכבר היה קשה לדעת למה באמת לצפות ממנו. דווקא בגלל זה, ההפתעה הייתה גדולה. במקום לנסות להמציא מחדש את ז'אנר האקשן או לרדוף אחרי כל טרנד מודרני, Capcom בחרה בגישה הרבה יותר פשוטה: ליצור משחק ליניארי, מהודק ומהנה שפשוט יודע מה הוא רוצה להיות. בתקופה שבה יותר ויותר משחקים מנסים להיות גדולים, ארוכים ושאפתניים יותר מהקודמים להם, יש משהו מרענן בכותר שמעדיף להתמקד בביצוע במקום בהיקף. Pragmata אולי לא ייזכר כמשחק שישנה את התעשייה, אבל הוא בהחלט הזכיר לי למה כל כך אהבתי משחקי אקשן/הרפתקה של פעם.
צעד קטן לאדם
Pragmata מכניס אותנו לנעליו של יו (Hugh), טכנאי חלל שנשלח יחד עם הצוות שלו למתקן מחקר על הירח בעקבות גילויו של חומר חדש שמסוגל לשכפל כמעט כל דבר בדיוק מוחלט. אלא שכבר מהרגעים הראשונים ברור שמשהו השתבש. המתקן שאמור היה להיות שוקק חיים עומד נטוש לחלוטין, רובוטים עוינים משתלטים על האזור, והמשימה המקורית הופכת במהרה למאבק הישרדות שבמרכזו עומדת גם דיאנה – אנדרואידית מסתורית שמצטרפת אל יו כבר בתחילת הדרך. העלילה אולי לא ממציאה מחדש את ז'אנר המדע הבדיוני, אבל היא מספקת בסיס מסקרן מספיק כדי לרצות להמשיך ולהבין מה באמת קרה על הירח הזה.
מה שהפתיע אותי אפילו יותר הוא הדרך שבה Capcom בנתה את העולם עצמו. מסדרונות מתכת אינסופיים, מעבדות מתקדמות, מתקני כרייה עצומים ונופים מרשימים מצליחים ליצור אווירה שמרגישה קרה, בודדה ומסתורית, אבל אף פעם לא חסרת חיים. כל אזור מצליח לשמור על זהות משלו, והעיצוב האמנותי מצליח לבלוט גם בלי להעמיס בפרטים מיותרים. אל כל אלה מצטרפת גם מערכת תנועה מצוינת. יו אולי לובש חליפת חלל כבדה, אבל בזכות הדאשים, הריחוף והמנועים שמותקנים עליה, ההתניידות מרגישה מהירה, מדויקת ומהנה במיוחד.
מהר מאוד מצאתי את עצמי סוטה מהמסלול הראשי כמעט בכל הזדמנות. לא רק מתוך סקרנות, אלא גם בזכות התחושה שהמשחק תמיד יודע לתגמל את מי שבוחר לחקור – בין אם באמצעות משאבים לשדרוגים, חדרי אתגר, יכולות חדשות או שלל הפתעות קטנות שמוסיפות עוד שכבה של עומק להתקדמות לאורך המסע.
שותפים למסע
אם יש דבר אחד שבאמת הצליח להפתיע אותי ב-Pragmata, זו מערכת היחסים בין יו לדיאנה. במבט ראשון נדמה שמדובר בעוד צמד גיבורים שנועד בעיקר לשרת את המשחקיות, אבל ככל שהמסע מתקדם, מתברר שמערכת היחסים ביניהם היא הרבה יותר מסתם תירוץ עלילתי. הדינמיקה ביניהם מתפתחת בצורה טבעית, בלי דרמות מיותרות או דיאלוגים שמנסים בכוח לרגש. במקום זאת, המשחק נותן לרגעים הקטנים לעשות את העבודה – שיחות קצרות במהלך ההתקדמות, תגובות הדדיות לסיטואציות שונות והדרך שבה השניים לומדים לסמוך אחד על השנייה.
גם דיאנה עצמה היא הפתעה נעימה. לא מעט משחקים מתקשים לכתוב דמויות ילדים מבלי להפוך אותן למעיקות או ילדותיות מדי, אבל כאן Capcom מצליחה למצוא את האיזון הנכון. דיאנה מצליחה להיות סקרנית, חכמה ולעיתים אפילו משעשעת, מבלי להשתלט על הבמה או להפוך למרכז העניינים. כתוצאה מכך, גם כשהעלילה עצמה הולכת במסלולים יחסית צפויים, היה לי אכפת מהדמויות ומהמסע שלהן. בסופו של דבר, לא הטוויסטים הם אלו שהחזיקו אותי עד הקרדיטים, אלא הרצון לראות את יו ודיאנה משלימים את הדרך שהתחילו יחד.
מערך הקרבות
על הנייר, הרעיון שעומד בבסיס הקרבות של Pragmata נשמע כמו מתכון לחזרתיות. כמעט כל אויב ממוגן במגן אנרגיה, וכדי לחשוף את נקודות התורפה שלו צריך להשתמש בדיאנה, שמפעילה בזמן אמת Mini Game קצר של האקינג. רק לאחר מכן ניתן להסב נזק משמעותי. לשמחתי, החשש הזה התפוגג כבר אחרי השעות הראשונות. במקום להפוך לעוד פעולה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, Capcom מצליחה לפתח את מערכת ההאקינג לאורך כל המשחק באמצעות יכולות חדשות, מסלולי פריצה מורכבים יותר ואפשרויות טקטיות שמעניקות לכל קרב תחושה מעט שונה מקודמו.
גם מעבר להאקינג, הקרבות עצמם מצליחים לשמור על עניין בזכות מגוון רחב של נשקים, אויבים וכלי עזר. לצד אקדחים, רובי ציד ומשגרי רקטות, המשחק מציע גם מלכודות, רחפני הגנה, מגני אנרגיה ואמצעים נוספים שמעודדים לחשוב לפני כל קרב, במיוחד כשהתחמושת מוגבלת והמלאי אינו אינסופי. במקביל, האויבים עצמם ממשיכים להתפתח לאורך המסע, כך שכל אזור חדש מציג איומים שמכריחים להתאים מחדש את סגנון המשחק במקום להסתמך על אותה אסטרטגיה מהשעה הראשונה.
מה שהכי אהבתי הוא התחושה שהמשחק סומך על השחקן. ככל שמתקדמים, נפתחות עוד אפשרויות, עוד יכולות ועוד שילובים בין ההאקינג, התנועה והארסנל, ובשלב מסוים הכל פשוט מתחבר. מצאתי את עצמי מרחף בין אויבים, מתחמק ברגע האחרון, פורץ את המגן של אחד מהם ומנצל את חלון ההזדמנויות כדי לחסל אותו לפני שאני עובר למטרה הבאה – וכל זה בקצב מהיר שמצליח להיות גם מספק וגם מחושב.
גיימפליי לופ ממכר
גם אחרי שמערכת הקרבות נכנסת לקצב שלה, Pragmata לא מסתפק בלזרוק את השחקן מזירה אחת לשנייה. להפך. כמעט כל רגע מחוץ לקרב מרגיש כמו הזדמנות להתקדם בעוד צעד קטן. חקירת הסביבה מתגמלת באופן עקבי עם משאבים לשדרוגים, חדרי אתגר שמסתתרים מחוץ למסלול הראשי, אזורים שנפתחים מחדש לאחר השגת יכולות חדשות ושלל פריטים שמעניקים תחושה שתמיד יש עוד משהו לגלות. אמנם לא מדובר במבנה מורכב יתר על המידה, אבל יש כאן מספיק חופש כדי לעודד סטייה מהדרך הראשית כמעט בכל הזדמנות.
את כל מה שאוספים בדרך ניתן להשקיע ב-Shelter, שהולך ומתפתח יחד עם ההתקדמות במשחק. שם אפשר לשדרג את היכולות של יו, לשפר את מערכת ההאקינג של דיאנה, לחזק נשקים קיימים ולהתאים את סגנון המשחק להעדפות האישיות שלכם. לצד זה, המשחק מוסיף באופן קבוע עוד מטרות קטנות, החל מחדרי אימון מאתגרים ועד מערכת תגמולים קלילה שממשיכה לפתוח ציוד, שדרוגים ופריטים קוסמטיים לאורך כל הדרך. שום מערכת בפני עצמה לא מנסה לגנוב את ההצגה, אבל יחד הן יוצרות לופ משחק ממכר שמצליח לשמור על תחושת התקדמות בצורה מגוונת לאורך כל הדרך.
ביצועים
את Pragmata שיחקתי על מחשב הכולל RTX5080 16GB, מעבד Ryzen 7 9800X3D, זיכרון 32GB DDR5 וברזולוציית 3440×1440 Ultrawide, והחוויה הטכנית הייתה מצוינת לכל אורך הדרך. המשחק נראה נהדר, עם עיצוב סביבתי מרשים, אפקטים איכותיים של תאורה ומודלים דיי מפורטים, אבל לא פחות חשוב מכך – הוא גם מצליח לשמור על יציבות מרשימה. במהלך שעות המשחק לא נתקלתי בקריסות, נפילות ביצועים חריגות או תקלות שפגעו בחוויה, דבר שלא תמיד מובן מאליו בהשקות של משחקי AAA בשנים האחרונות.
גם בצד הטכנולוגי, Pragmata מציע תמיכה במגוון הפתרונות העדכניים של NVIDIA, ובראשם DLSS ו-Frame Generation. בעוד ש-DLSS משתמש בבינה מלאכותית כדי לשחזר תמונה חדה מרזולוציה פנימית נמוכה יותר ובכך לשפר את הביצועים כמעט ללא פגיעה מורגשת באיכות התמונה, ו-Frame Generation היא למעשה טכנולוגיה שמוסיפה פריימים חדשים בין הפריימים שהמעבד הגרפי מרנדר בפועל, מה שמוביל לתחושת משחק חלקה משמעותית, במיוחד בקצבי רענון גבוהים. התוצאה בפועל הייתה חוויית משחק יציבה, חדה וזורמת במיוחד, שאפשרה לי ליהנות מהאקשן המהיר של Pragmata מבלי לחשוב לרגע על הצד הטכני – וזו כנראה המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לאופטימיזציה של משחק חדש בעידן המודרני.
השורה התחתונה
Pragmata הוא מסוג המשחקים שקצת היו חסרים בשנים האחרונות. הוא לא מנסה להיות העולם הפתוח הגדול ביותר, לא רודף אחרי טרנדים ולא שואף להגדיר מחדש את ז'אנר האקשן. במקום זאת, הוא מתמקד בבסיס: מערכת קרבות מצוינת, קצב התקדמות נהדר, דמויות שקל להתחבר אליהן ועולם מדע בדיוני מסקרן שכיף לבלות בו. נכון, העלילה אינה פורצת דרך, חלק מהטוויסטים צפויים, ויש לא מעט רעיונות שכבר ראינו בעבר, אבל הביצוע המדויק של כל אחד מהם מצליח להפוך את Pragmata להרפתקה שקשה להניח בצד.
במילים אחרות – אם אתם מחפשים משחק אקשן/הרפתקה ליניארי עם מכניקות שממשיכות להתפתח לאורך הדרך, קרבות מספקים ואווירת מדע בדיוני שעשויה היטב, Pragmata בהחלט ראוי למקום ברשימת המשחקים שלכם.
