יש מעט מאוד משחקים בסדרת Assassin's Creed שנהנים ממעמד כמעט מיתולוגי בקרב המעריצים, ו-Black Flag הוא ללא ספק אחד מהם. עבור רבים, הוא לא רק משחק Assassin's Creed מצוין, אלא גם משחק הפיראטים הטוב ביותר שנוצר אי פעם. לכן, ברגע ש-Ubisoft הכריזה על Assassins Creed Black Flag Resynced, לצד ההתרגשות הגיע גם חשש לא קטן – האם היא תדע לשמר את הקסם של המקור, או שתנסה לתקן דברים שמעולם לא באמת היו צריכים תיקון?
בשנים האחרונות ראינו לא מעט רימייקים שבחרו ללכת עד הסוף עם שינויים במבנה המשחק, במערכות הליבה ואפילו בסיפור עצמו. לפעמים זה עבד נהדר, ולפעמים התחושה הייתה שהמפתחים איבדו בדרך את הזהות של המשחק המקורי. במקרה של Black Flag, נדמה ש-Ubisoft בחרה בגישה שונה לחלוטין. במקום לבנות משחק חדש בהשראת הקלאסיקה של 2013, היא לקחה את אותה הרפתקה שכולנו זוכרים, עטפה אותה בטכנולוגיה מודרנית, הוסיפה מספר שיפורי איכות חיים ותכנים חדשים, ובעיקר הקפידה לא לגעת יותר מדי במה שהפך אותה לכל כך אהובה מלכתחילה.
האמת? זו כנראה ההחלטה הכי טובה שהיא הייתה יכולה לקבל. כבר מהשעות הראשונות היה ברור שלא מדובר בניסיון להמציא מחדש את Black Flag, אלא בגרסה שמכבדת את המקור כמעט בכל החלטה עיצובית שהיא מקבלת. כן, עדיין אפשר להרגיש שמדובר במשחק שנולד לפני יותר מעשור, עם כל היתרונות וגם חלק מהחסרונות של התקופה ההיא, אבל דווקא בזכות זה הוא מצליח לשמור על הקסם הייחודי שלו.
רק עוד אי אחד
אם יש סיבה אחת שבגללה Assassin's Creed Black Flag הפך עם השנים למשחק כל כך אהוב, היא כנראה העובדה שהוא מעולם לא ניסה להתמקד בלהיות עוד משחק שעוקב אחרי הנראטיב של הסדרה. כן, ההתנקשויות עדיין כאן, גם הטיפוס על מבנים והפארקור, אבל מהר מאוד מבינים שהלב האמיתי של המשחק נמצא בכלל בים הפתוח, ובאופי הפיראטי הייחודי של אדוארד.
הכל מתחיל עם אדוארד קנוויי, פיראט צעיר ושאפתן שכל מה שמעניין אותו בתחילת הדרך הוא כסף, תהילה וחיים טובים יותר. בניגוד ללא מעט גיבורים אחרים בסדרה, אדוארד לא נכנס לסיפור מתוך אידיאולוגיה או תחושת שליחות. הוא פשוט מוצא את עצמו נסחף לתוך עולם גדול ממנו, והדרך שבה הסיפור שלו משתלב בין מסדר המתנקשים, האימפריה הבריטית ודמויות פיראטיות היסטוריות היא אחת מנקודות החוזקה של המשחק.
אבל עם כל הכבוד לסיפור, החוזקה האמיתית של המשחק נמצאת דווקא ברגעים שבין המשימות. אלה הרגעים שבהם אתם מבחינים באי קטן באופק ומחליטים לסטות מהמסלול רק לכמה דקות. משם כבר הכל קורה מעצמו – אוצר קבור אחד מוביל לעוד שדרוג לספינה, שדרוג אחד מוביל לקרב ימי, הקרב מוביל לאי נוסף, ובלי ששמים לב, שעה שלמה חולפת עוד לפני שחזרתם למשימה הראשית.
וזה בדיוק מה שהופך את Black Flag למשחק שנשאר רלוונטי גם היום. לופ המשחקיות שלו עדיין מצליח להיות ממכר כמעט באותה מידה כפי שהיה לפני יותר מעשור. כמעט כל פעילות בעולם מתגמלת אתכם בדרך כזו או אחרת, בין אם באמצעות שדרוגים לאדוארד, ציוד חדש או משאבים לשיפור ה-Jackdaw.
גם התוספות החדשות מרגישות טבעיות מאוד. משימות הצד החדשות משתלבות היטב בעולם, מערכת Kenway Fleet קיבלה שדרוגים נחמדים בממשק ובאופן ההצגה שלה, אפשרויות ההתאמה האישית הורחבו, נוספו פריטי אספנות, חיות מחמד לספינה, אפשרויות עיצוב נוספות ואפילו שירי ה-Sea Shanties קיבלו חיזוק מבורך. אחד השינויים הקטנים שהכי אהבתי הוא האפשרות לבחור בעצמכם איזה שיר הצוות ישיר בזמן ההפלגה, כמעט כמו מעבר בין תחנות רדיו במשחקי GTA. זה אולי נשמע כמו תוספת שולית, אבל היא מוסיפה המון לאווירה ומחזקת עוד יותר את פנטזיית הפיראט שעליה המשחק כולו נשען.
ואולי זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת ל-Black Flag Resynced. גם אחרי כל השדרוגים, התוספות והשיפורים, הוא עדיין מצליח לגרום לכם לשכוח מהמשימה הראשית ופשוט לצאת להרפתקה. בעולם שבו לא מעט משחקי עולם פתוח מרגישים כמו רשימת מטלות אינסופית, יש משהו כמעט קסום בדרך שבה Black Flag עדיין מצליח להפוך את החקירה עצמה לתגמול הגדול ביותר.
כל אחד לעצמו
עם כל הכבוד לחקירה ולשיט, בסופו של דבר מדובר במשחק Assassin's Creed, ולכן מערכת הקרב היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בחוויה. גם כאן, Ubisoft בחרה בגישה מעניינת. במקום להחליף לחלוטין את מערכת הקרב של המשחק המקורי, היא לקחה את הבסיס המוכר והוסיפה לו לא מעט רעיונות ממערכות הקרב של משחקי Assassin's Creed המודרניים, ובעיקר מ-Shadows.
מי ששיחק ב-Black Flag המקורי ירגיש בבית כבר מהקרב הראשון. עדיין מדובר במערכת שמבוססת בעיקר על תזמון נכון, חסימות, מתקפות נגד ופינישרים אלימים במיוחד, אבל הפעם היא מרגישה מעט זורמת ועשירה יותר. נוספו התקפות כבדות, אפשרות להשתמש ב-Grappling Hook כחלק מהקרב, מהלכי Sweep חדשים ואפשרויות נוספות שמוסיפות עוד שכבה של גיוון, מבלי לשנות את הזהות של מערכת הקרב המקורית.
גם התחושה הכללית בזמן הלחימה השתפרה. האנימציות חלקות יותר, הפגיעות מרגישות משכנעות יותר, והפינישרים עדיין מצליחים לספק את אותה תחושת סיפוק שהפכה אותם לאחד מסימני ההיכר של המשחק המקורי. נכון, הקרבות עדיין לא נחשבים למאתגרים במיוחד, וגם עכשיו לא מדובר במערכת שתעניש אתכם על כל טעות קטנה, אבל דווקא הפשטות הזאת היא חלק גדול מהקסם שלה. היא מאפשרת לשמור על קצב מהיר, אגרסיבי ומהנה כמעט לאורך כל המשחק.
אבל אם יש מערכת אחת שבאמת ממשיכה לגנוב את ההצגה גם יותר מעשור אחרי יציאת המשחק המקורי, זו מערכת הקרבות הימיים. ה-Jackdaw עדיין מרגישה כמו אחת הספינות המהנות ביותר שיצא לי לשלוט בהן במשחק וידאו, והשילוב בין תמרון, ירי תותחים, השתלטות על ספינות אויב ושדרוג מתמיד של כלי השיט מצליח להיות ממכר בדיוק כפי שזכרתי.
גם כאן Ubisoft לא ניסתה להמציא את הגלגל מחדש, אלא להוסיף עוד כמה שכבות עומק. נוספו יכולות מיוחדות לספינה שנפתחות דרך משימות צד חדשות ואנשי צוות ייעודיים, הקרבות מרגישים מעט מהירים ודינמיים יותר, והגיוון הטקטי גדל מבלי לסבך את המערכת יתר על המידה.
בסופו של דבר, זה בדיוק מה שמאפיין כמעט כל החלטת עיצוב במשחק. יוביסופט לא ניסתה להחליף את מה שעבד, אלא להבין למה הוא עבד מלכתחילה, ומשם לבצע שיפורים מדודים. התוצאה היא מערכת קרב שמרגישה מוכרת, אבל גם מספיק רעננה כדי להצדיק ביקור נוסף בקריביים.
בין שימור לשיפור
אם יש מערכת אחת שבאמת מסגירה את הגיל של Black Flag, זו ללא ספק מערכת ההתגנבות. גם אחרי כל השיפורים והשדרוגים שקיבל הרימייק, מדובר באותו בסיס שמעריצי המשחק המקורי מכירים היטב. אתם עדיין מסתתרים בתוך שיחים, מושכים אליכם אויבים בזה אחר זה, מבצעים חיסול שקט וממשיכים הלאה. היא פשוטה, לפעמים אפילו פשוטה מדי, וה-AI לא מצליח להציב אתגר אמיתי ברוב המקרים, במיוחד במהלך קטעי ההתגנבות.
ועדיין, באופן מפתיע, זה כמעט אף פעם לא פגע לי בהנאה. להפך. דווקא בגלל שה-AI לא מעניש על כל טעות קטנה, המשחק מצליח לשמור על קצב גבוה מאוד כמעט לאורך כל הדרך. נכון, הייתי שמח לראות אויבים מעט חכמים יותר שיאלצו אותי לחשוב קצת מעבר, אבל בשילוב עם מערכת הקרב המהנה, נוצר קצב משחק שפשוט עובד. אתם עוברים באופן טבעי בין התגנבות, קרב וחקירה, מבלי שאף אחת מהמערכות תרגיש כאילו היא מעכבת את השנייה.
השינוי המשמעותי ביותר הוא האפשרות להתכופף באופן חופשי, יכולת שלא הייתה קיימת במשחק המקורי. נכון, היא לא משנה מהיסוד את מערכת ההתגנבות, אבל היא כן הופכת את התנועה לנוחה וטבעית יותר, מאפשרת שליטה טובה יותר במיקום של אדוארד ומוסיפה מעט גמישות לסיטואציות מסוימות. זו תוספת קטנה, אבל כזו שמשתלבת היטב מבלי לשנות את האופי של המשחק.
אותה גישה שמרנית באה לידי ביטוי גם בשאר חלקי הרימייק. Ubisoft הוסיפה משימות חדשות, הרחיבה חלק מהאינטראקציות בין הדמויות והעמיקה מעט את הסיפור, אבל פה ושם אפשר להרגיש שהתוכן החדש לא תמיד משתלב באופן מושלם עם החומר המקורי. חלק מהאנימציות מעט נוקשות יותר, הבעות הפנים בחלק מהסצנות החדשות פחות משכנעות, ולעיתים אפילו אפשר להרגיש שמדובר בצוות אחר שעבד על התוכן הזה. למזלם של המפתחים, מדובר ברגעים בודדים יחסית, והם כמעט אף פעם לא מצליחים לפגוע ברמת הכתיבה או באיכות הסיפור.
ההחלטה שאני דווקא הכי שמח לראות ברימייק היא הסרת קטעי ההווה מהמשחק המקורי. אני יודע שיש מעריצים שעדיין אוהבים את קו העלילה של האנימוס, אבל באופן אישי אף פעם לא התחברתי אליו. בכל פעם שהמשחק שלף אותי מהקריביים ומהמסע של אדוארד כדי לעבור לעלילה מודרנית, הרגשתי בעיקר שהקצב נעצר. ב-Resynced יוביסופט בחרה לוותר על זה כמעט לחלוטין, ובעיניי זו אחת ההחלטות הטובות ביותר שהיא קיבלה. במקום לקטוע שוב ושוב את ההרפתקה, המשחק נשאר ממוקד במה שהוא עושה הכי טוב – לספר את סיפורו של אדוארד קנוויי.
גם מבחינה טכנית עדיין אפשר להיתקל פה ושם בכמה פינות מחוספסות. במהלך המשחק נתקלתי במספר גליצ'ים קטנים באנימציות וב-NPCs, וגם המצלמה נוטה מדי פעם להתבלבל במהלך חלק מההתנקשויות. אלו לא תקלות שמצליחות לשבור את החוויה או להרוס משימות שלמות, אבל הן כן מזכירות שמדובר ברימייק של משחק בן יותר מעשור, על כל המורכבויות שזה מביא איתו.
האוצר האמיתי
קל מאוד להסתכל על Assassins Creed Black Flag Resynced ולהגיד שמדובר רק בשדרוג גרפי, אבל אחרי כמה שעות במשחק קשה שלא להעריך עד כמה השינויים הוויזואליים מצליחים להשפיע על החוויה כולה. יוביסופט לא שינתה את מבנה העולם, לא בנתה מחדש את הערים ולא ניסתה להפוך את Black Flag למשחק אחר. במקום זאת, היא לקחה את אחד מעולמות המשחק היפים ביותר בסדרה והעניקה לו את הטיפול הטכנולוגי שתמיד הגיע לו.
כבר מהרגע הראשון שבו ירדתי מהספינה בהוואנה, היה ברור שלא מדובר בעוד שדרוג רזולוציה סטנדרטי. העיר מרגישה חיה וצפופה הרבה יותר, הרחובות עמוסים בפרטים (ובפיראטים, לעיתים), התאורה מצליחה להעניק לכל סמטה אופי משלה, והצבעוניות העשירה גורמת לקריביים להיראות טוב יותר מאי פעם. זה אולי אותו המקום שהכרנו לפני יותר מעשור, אבל התחושה היא כמעט כמו לבקר בו בפעם הראשונה מחדש.
גם מחוץ לערים קשה להישאר אדישים לשדרוג הוויזואלי. הים, שהיה תמיד אחד מכוכבי המשחק, נראה מרשים בצורה חריגה. מזג האוויר הדינמי, הסערות, השקיעות, קרני השמש שחודרות בין העננים והשתקפויות המים משתלבים יחד ליצירת רגעים שלא פעם גרמו לי פשוט לעצור לכמה שניות ולהסתכל על הנוף.
אבל השיפור לא מסתכם רק בתמונה הגדולה. גם ברמת הפרטים הקטנים אפשר לראות את ההשקעה. הצמחייה צפופה ועשירה יותר, המודלים של המבנים והספינות מפורטים משמעותית, האפקטים של אש, עשן והתפוצצויות נראים מרשימים הרבה יותר, ומחזור היום והלילה מוסיף שכבת אווירה נוספת כמעט לכל אזור במשחק. אלו אולי שינויים שלא תמיד קופצים לעין כשמסתכלים על תמונת השוואה בודדת, אבל בזמן המשחק הם מצטברים לכדי שדרוג שמורגש כמעט בכל רגע.
אהבתי במיוחד גם את שיפורי ה-Quality of life שיוביסופט בחרה לשלב ברימייק. האפשרות להסתיר בלחיצת כפתור את ממשק המשתמש העמוס מאפשרת ליהנות באמת מהנופים המרהיבים של הקריביים, ואפשרות חדשה להעביר את השעה ביום מעניקה יותר שליטה על האווירה שבה תרצו לחקור את העולם. אלו תוספות קטנות יחסית, אבל הן משתלבות באופן טבעי עם כל מה שהרימייק מנסה לעשות – לשמר את המשחק המקורי, תוך הסרת אותן נקודות חיכוך קטנות שהזכירו כל הזמן שמדובר במשחק משנת 2013.
ביצועים
מבחינה טכנית, Assassins Creed Black Flag Resynced מספק חוויה יציבה ומלוטשת ברוב המוחלט של הזמן. את המשחק שיחקתי על מפרט הכולל RTX 5080 עם 16GB VRAM, מעבד Ryzen 7 9800X3D ו-32GB RAM DDR5, ברזולוציית 3440×1440 (Ultrawide), ולאורך רוב שעות המשחק נהניתי מחוויית משחק חלקה במיוחד. גם בזמן שייט באוקיינוס הפתוח, גם בערים הצפופות וגם במהלך קרבות ימיים עמוסים, המשחק שמר על קצב פריימים יציב מאוד ולא הציג ירידות ביצועים כמעט ובכלל.
גם מבחינת האופטימיזציה, קשה לבוא בטענות ל-Ubisoft. זמני הטעינה קצרים, המעבר בין אזורים מרגיש טבעי יותר מאי פעם, ובזכות ביטול מסכי הטעינה בכניסה לערים הגדולות, המעבר מהים הפתוח אל הרחובות של הוואנה מתבצע באופן רציף ומחזק משמעותית את תחושת העולם הפתוח.
למרות שבאופן כללי מדובר ברימייק מלוטש מאוד, יש החלטה טכנית אחת שקצת קשה להבין. בעוד שהמשחק עצמו נהנה מביצועים מצוינים לאורך כל הדרך, סצנות המעבר עדיין מוגבלות ל-30FPS. המעבר החד בין משחק שרץ בצורה חלקה לבין סרטון מעבר שמוגבל לקצב פריימים נמוך יותר מורגש כמעט בכל פעם מחדש, במיוחד על מחשב מודרני. זו אולי לא בעיה שפוגעת במשחקיות עצמה, אבל בהחלט כזו שמעט שוברת את הרצף הוויזואלי וחבל שלא קיבלה מענה במסגרת הרימייק.
השורה התחתונה
אחרי יותר מעשור, Black Flag עדיין מצליח לעשות משהו שמעט מאוד משחקי עולם פתוח מצליחים לעשות גם היום. הוא פשוט גורם לכם לרצות להמשיך לשחק. לא בגלל רשימת משימות אינסופית או מערכות מורכבות, אלא בזכות תחושת ההרפתקה שהוא מייצר כמעט בכל רגע.
נכון, לא כל החלטה שקיבלה יוביסופט הייתה מושלמת. ה-AI עדיין טיפש, מערכת ההתגנבות נשארה בסיסית מאוד, סצנות המעבר שמוגבלות ל-30FPS מעט צורמות, ויש מספר פינות קטנות שעדיין היו יכולות לקבל עוד קצת תשומת לב. אבל אף אחת מהנקודות האלה לא באמת מצליחה להשפיע בצורה ניכרת על התמונה הכוללת.
בסופו של דבר, Black Flag Resynced מצליח להזכיר למה כל כך הרבה שחקנים ממשיכים לראות ב-Black Flag את אחד ממשחקי Assassin's Creed הטובים ביותר שנוצרו אי פעם. השילוב בין עולם פתוח יוצא מן הכלל, קרבות ימיים שעדיין מרגישים נהדר, דמויות בלתי נשכחות ולופ משחקיות שפשוט מסרב להזדקן, מוכיח שגם יותר מעשור אחרי יציאתו המקורית, עדיין יש מעט מאוד משחקים שמצליחים לגרום לי לרצות לסטות מהמסלול הראשי רק כדי לגלות מה מסתתר מעבר לאופק.
אם שיחקתם במשחק המקורי ואהבתם אותו, זו ללא ספק הדרך האולטימטיבית לחזור לקריביים. ואם משום מה פספסתם אותו בפעם הראשונה, כנראה שלא הייתה הזדמנות טובה יותר להשלים את אחד ממשחקי העולם הפתוח הטובים ביותר של Ubisoft.
