הסרט Toy Story 5 או בשמו העברי צעצוע של סיפור 5, מגיע כמעט שלושה עשורים מאז שסדרת "צעצוע של סיפור" פרצה לחיינו ב-1995, והציגה לנו את הדינמיקה המורכבת, המצחיקה והמרגשת בין וודי הבוקר לבאז שנות-אור. לאורך השנים, יצירת המופת המתמשכת של פיקסאר תמיד השכילה לגעת בפחדים העמוקים ביותר של גיבוריה הפלסטיים והפרוותיים – הפחד מנטישה, חוסר הרלוונטיות, והבלתי-נמנעות הכואבת שבהתבגרות הבעלים שלהם. אולם, בעוד שהסרטים הקודמים בסדרה עסקו באובדן אישי של צעצוע מול ילד ספציפי, Toy Story 5 לוקח צעד נועז קדימה ומתמודד עם משבר קיומי ורחב הרבה יותר: היעלמותו של המשחק הפיזי עצמו.
הפלישה הדיגיטלית: כשהטאבלט מחליף את הצעצועים
הסרט החדש, בבימוים המשותף של אנדרו סטנטון (שכבר בחן בעבר את השפעת הטכנולוגיה על האנושות ב"וול-E") ומקנה האריס, מחזיר אותנו לחדרה של בוני, שכעת היא כבר ילדה בת 8. על פניו, החיים של הצעצועים נראים אידיליים ושלווים, אך מציאות חדשה ומאיימת מחלחלת פנימה אל תוך שגרת יומם. בוני מתקשה למצוא חברים בני גילה לשחק איתם בשכונה, והסיבה לכך מוכרת עד כאב לכל הורה בעולם המודרני: הילדים פשוט מרותקים למסכים. תשומת הלב של הילדים עברה באופן מוחלט מהעולם הפיזי והדמיון הפעיל אל טאבלטים, משחקים דיגיטליים ועולמות וירטואליים. באחד הרגעים קורעי הלב בסרט, צעצוע ותיק מכריז בייאוש מוחלט כי "עידן הצעצועים תם!".
נקודת המפנה הדרמטית של העלילה מתרחשת כאשר הוריה של בוני, בניסיון לעזור לה חברתית, רוכשים עבורה את ליליפד (Lilypad). מדובר בטאבלט ייעודי לילדים, המעוצב עם מעטפת בולטת בצורת צפרדע ירוקה וחייכנית שעוטפת את המסך. בוני נשאבת במהירות אל תוך המכשיר הזוהר, ומוצאת תחליף דיגיטלי ומיידי לחברות אנושית דרך אפליקציות ורשתות. הקשר אל עולם הצעצועים המוכר נוצר ברגע שבוני עוזבת את החדר; כאן, הבמאים סטנטון והאריס משתמשים בצורה חכמה בחוקיות הבסיסית של הסדרה – העובדה שחפצים מתעוררים לחיים ברגע שבני האדם מסבים את מבטם – ומחילים אותה ישירות על המכשיר האלקטרוני. ממש כמו וודי ובאז, גם ליליפד הופכת ממסך פסיבי לישות דיגיטלית עצמאית שפועלת במרחב ברגע שאין איש בסביבה.
ליליפד מתגלה במהרה לא רק כמסך זכוכית שקט, אלא כישות דיגיטלית בעלת רצונות ואג'נדה משלה (אשר מקבלת אופי, ממד וקול בזכות הדיבוב המצוין של גרטה לי). היא מתחילה לפעול באופן עצמאי במטרה "לשפר" את מעמדה החברתי של בוני, ונוקטת בצעדים משמעותיים כדי להבטיח שהיא תישאר במרכז תשומת הלב של הילדה, תוך דחיקת מקומם של הצעצועים הוותיקים שלה. הדינמיקה הזו הופכת את לילי לאחת התוספות המרתקות בסרט – היא אינה נבלית קלאסית שמחפשת הרס, אלא מערכת הפעלה שמפרשת את תפקידה ההגנתי והחברתי באופן קר וטוטאלי מדי.
מסע ההצלה: ג'סי לוקחת פיקוד מול איום חדש
במקום להישען רק על הדינמיקה המוכרת של וודי ובאז, העלילה עושה בחירה תסריטאית מרעננת ומוסרת את המושכות לידיה של ג'סי הבוקרת (בדיבובה מלא האנרגיה והלב של ג'ואן קיוזאק). ג'סי, שמבינה את גודל הסכנה, יוצאת יחד עם סוסה הנאמן בולזאיי למסע שמטרתו להציל לא רק את הצעצועים עצמם, אלא את עצם מהות הילדות של בוני. מטרתה היא לייצר עבורה חיבור אמיתי בעולם הפיזי – מה שהסרט מכנה בחרדת קודש "משחק דמיוני" – ולהזכיר לה את הקסם שאבד בתוך המסכים.
למסע ההצלה הזה מצטרף גם וודי (טום הנקס), שמוצג כעת באופן נוגע ללב כבוקר מתבגר שחוזר מהפרישה שאליה יצא בסוף הסרט הרביעי, וכמובן באז שנות-אור. בדרכם אל המטרה, החבורה יוצאת החוצה אל העולם הגדול ונתקלת באוסף מסקרן של "צעצועי מעבר" – כאלו שנמצאים על התפר שבין האנלוגי לדיגיטלי, עדות לשלבי הביניים של האבולוציה המשחקית.
בין היתר הם פוגשים את "Smarty Pants", צעצוע אלקטרוני לאימון גמילה מחיתולים שיורה בדיחות שירותים בקצב היסטרי (בדיבובו הפרוע של קונאן או'בריאן), את מצלמת הילדים הפטפטנית "Snappy" (שלבי רברה), ומכשיר GPS לנווט בצורת היפופוטם בשם "Atlas" (קרייג רובינסון). המפגש הקומי והמותח ביותר שלהם מתרחש מול כוח עוצמתי וחסר הבעה של בובות באז שנות-אור בגרסת ה"Multi-Buzz" – צבא של צעצועים בגרסה עדכנית של באז משולבות AI, תחת הנהגתו של מפקד הכח שמחפש בכלל את כוכב האם ביחד עם צבא המולטי באז (בדיבוב משעשע של טים אלן).
שביל הזהב: למצוא את האיזון שבין דמיון לטכנולוגיה
הגדולה של צעצוע של סיפור 5 טמונה בגישה הבוגרת והמפוכחת שלו. הסרט היה יכול בקלות ליפול למלכודת קלישאתית של דמוניזציה מוחלטת של הטכנולוגיה, ולצייר מלחמה פשטנית של צעצועים טובים מול מסכים רעים. במקום זאת, סטנטון, מקנה האריס וצוות הכותבים מציעים מבט מורכב הרבה יותר. הסרט מראה שגם מכשירים דיגיטליים עלולים למצוא את עצמם נטושים, זנוחים ושבורי לב ברגע שיוצא לשוק דגם נוצץ וחדש יותר. הוא לא שולל את הקידמה, אלא מחפש את שביל הזהב, ורומז לדו-קיום אפשרי שבו יש מקום גם למסך וגם לדמיון.
עם זאת, המסר המרכזי של הסרט מהדהד בעוצמה לאורך כל דקותיו, ומתפוצץ על המסך במיוחד בסצנות אנימציה מרהיבות בצבעים בוהקים המייצגות את הדמיון הפרוע של הילדים בזמן אמת. רגעי השיא של הסרט מהווים תזכורת חיה לכך שהקסם האמיתי מתרחש כשמנתקים את המבט מהמסך, מפעילים את הדמיון, ופשוט משחקים יחד.
צעצוע של סיפור 5 אינו מרגיש כמו עוד סרט המשך שנולד מצורך מסחרי, אלא כיצירה שלמה שעומדת בזכות עצמה. זהו סרט שמשקף באומץ את רוח התקופה והאתגרים של הילדות המודרנית, ומצליח להיות בו זמנית מצחיק, קצבי, ומעורר למחשבה עמוקה. עבור הורים, זוהי קריאת השכמה עדינה ומרגשת; ועבור ילדים – זוהי הזמנה מופלאה לחזור אל שטיח המשחקים, לפתוח את ארגז הצעצועים, ולברוא עולמות חדשים.
תאריך הגעה לקולנוע: 18.06.2026
זמן צפיה: 102 דקות
בימוי: אנדרו סטנטון, מקנה האריס
תסריט: אנדרו סטנטון, מקנה האריס
שחקנים: טום הנקס, טים אלן, ג'ואן קיוזאק, קיאנו ריבס, קונאן או'בריאן, גרטה לי, טוני הייל
