ביקורת סרט : שטח אפור (In the Grey)

אחווה גברית או – שום משולש רומנטי לא יהיה כאן!

הסרט מתבסס בחלקו על הדינמיקה בין הדמויות של סיד וברונקו, שמתפעלים יחד את הצוות שלהם בצורה מופתית ועם אפס ויכוחים, מה שרק מוסיף לשטחיות של הדמויות. למעשה, ריצ'י מנסה להציג לנו איזו אחוות גברים מדומיינת על גבול האהבה בין שני הגברים, כאשר לא פעם הם מחליפים ביניהם דברי אהבה שנאמרים בצורה סרקסטית שאמורה להצחיק אותנו, אבל היא לא. זאת אחת הבעיות של ריצ'י – הוא מנסה לכפות הומור בריטי יבש על סרט שאמור לדבר לקהל בינלאומי. ולמה זה לא עובד? כי לבריטים אין באמת הומור. מה שעוד יותר מוזר הוא שאת תפקיד הסרקסטי מבין השניים מגלם דווקא ג'ילנהול האמריקאי ולא קאוויל הבריטי. אם התפקידים היו הפוכים, אולי – רק אולי – זה היה יכול לעבוד להם.

ואם קיוויתי לרגע שאולי נזכה לראות איזו עלילת צד בצורת דרמה רומנטית בין שלושת הדמויות הראשית, הרי שטעות חמורה הייתה בידיי. אני לא חושבת שזה היה מוגזם מצדי לצפות שברגע כלשהו יתגלה שסיד או ברונקו (או שניהם?) נמצאים בקשר רומנטי עם רייצ'ל כדי להוסיף קצת אקשן אמיתי לעלילה, אך זה לא קרה. למעשה, יש ניסיון להבהיר לנו שאין, לא היה ולעולם לא יהיה שום דבר שכזה. כפי שכבר ציינתי, סיד וברונקו כנראה חברים מאוד טובים, שירתו יחד ומכירים אחד את השני הרבה לפני שהם הכירו את רייצ'ל.

בנוסף, היא שחררה אותם ממאסר כלשהו לפני שנים ומאז נראה שהם חייבים לה את חייהם. ואם זה לא מספיק, שם הקוד שלהם עבורה הוא 'אמא' וזה חולני ביותר צורות מאשר אוכל לתאר כאן. וכמובן, הדובדבן שבקצפת – לרגע קצר בסרט רייצ'ל נראית במדבר, במה שנראה כמעין חופשה, עם אשה כלשהי. לא ברור אם היא סתם חברה טובה או בת זוג, אבל אם נסכם ביחד את כל הממצאים, ההנחה השנייה סבירה יותר. יופי, גיא ריצ'י, אז המסקנה היא בעצם שנשים וגברים יכולים להיות חברים או לעבוד ביחד בצורה יעילה אם כל אחד מהצדדים משחק בשביל הקבוצה השנייה. האם אתה יכול להיות יותר אינפנטילי בבקשה?