קשה לחשוב היום על משחק מרוצים שמחזיק במעמד של Forza Horizon 6. אחרי שנים שבהן Playground Games הצליחה פעם אחר פעם לקחת את נוסחת העולם הפתוח של Horizon וללטש אותה כמעט עד שלמות, השאלה כבר מזמן הפסיקה להיות האם המשחק הבא בסדרה יהיה טוב – אלא איך בכלל ממשיכים לשפר משהו שכבר עובד כל כך טוב.
הפעם, לפחות על הנייר, ל-Forza Horizon 6 הייתה נקודת פתיחה חזקה במיוחד. במשך שנים קהילת המעריצים ביקשה דבר אחד יותר מכל לוקיישן אחר – יפן. עם כבישים הרריים מפותלים, רחובות ניאון צפופים, תרבות רכב אייקונית ונופים שמרגישים כאילו נבנו במיוחד עבור משחק מרוצים, מדובר כנראה באחד היעדים הכי מתבקשים שהסדרה עוד לא נגעה בהם עד היום.
למזלה של Playground Games, המשחק לא רק מצליח לעמוד בציפיות האלה – אלא גם מצדיק אותן כמעט מהרגע הראשון. העולם הפתוח החדש מצליח להיות מגוון, יפהפה ומלא בתוכן כמעט בכל פנייה, בזמן שהנהיגה עצמה ממשיכה להיות מהטופ של הז’אנר. מצד שני, מי שמחפש כאן מהפכה בנוסחה של בניית המשחק, כנראה לא ימצא אותה כאן והאמת? אין שום סיבה לחידושים אגרסיביים והרפתקאות מיותרות.
במילים אחרות – גם 4.5 שנים אחרי המשחק הקודם, Playground עדיין בוחרת לשחק יחסית בטוח, עם גישה שמעדיפה ללטש ולשפר את מה שכבר עבד במקום לפרק את המבנה המוכר ולבנות אותו מחדש. אבל כשהבסיס עובד כל כך טוב, זה דווקא הופך ליתרון.
בין רחובות טוקיו לפריחת הסאקורה
הכוכבת האמיתית של Forza Horizon 6 היא בלי שום ספק יפן עצמה. Playground Games כבר הוכיחה בעבר שהיא יודעת לבנות עולמות פתוחים נהדרים, אבל הפעם התחושה היא שהסטודיו סוף סוף הגיע ללוקיישן שתפור בצורה כמעט מושלמת ל-DNA של הסדרה.
המפה החדשה מצליחה לשלב בין כמה סוגי סביבות שונים לחלוטין, וכל אחד מהם מרגיש ייחודי בצורה שונה. מצד אחד מקבלים את הרחובות הצפופים של טוקיו, עם אורות הניאון, עומסי התנועה, השלטים הענקיים והאווירה האורבנית שגורמת לכל נסיעה להרגיש כאילו יצאה מתוך סרט רחוב יפני. מצד שני, כמה דקות נסיעה משם ואתם כבר בתוך כבישים הרריים מוקפים יערות במבוק, שדות פתוחים ופסגות מושלגות.
טוקיו עצמה היא כנראה גולת הכותרת כאן. מדובר בעיר הכי גדולה, צפופה ומפורטת שהסדרה עשתה עד היום, עם אזורים שמבוססים על מקומות מוכרים כמו Shibuya Crossing ומגדל טוקיו. מעבר לרמת הפירוט המרשימה, זו גם פשוט עיר שכיף לנהוג בה – בין אם אתם דוהרים במהירות בין המכוניות או סתם משייטים בלילה עם תחנת רדיו ברקע.
אבל מה שבאמת גורם לעולם של המשחק לעבוד כל כך טוב הוא הגיוון. כמעט כל אזור במפה מרגיש שונה מהאחר, גם מבחינת הנוף וגם מבחינת מבנה הכבישים והנהיגה עצמה. יש אזורים שמיועדים יותר לדריפטים וסיבובים חדים, אחרים שמעודדים נהיגה מהירה בקווים ישרים, ויש גם לא מעט כבישים שפשוט גורמים לכם לעצור רגע ולהסתכל סביב.
פסטיבל שלא נגמר
כמו תמיד, גם הפעם העולם הפתוח הוא רק חלק מהסיפור. Forza Horizon 6 עמוס בכמות דיי מוגזמת של פעילויות, מירוצים ואתגרים, עד לנקודה שבה קשה מאוד להגיע למצב שאין לכם מה לעשות.
הבסיס כמובן נשאר מוכר: מירוצי כביש, מירוצי שטח, אזורי דריפט, מצלמות מהירות, קפיצות פעלולים ורשימת רכבים עצומה שרק ממשיכה לגדול ככל שמתקדמים. אבל לצד כל זה, Playground Games ניסתה הפעם לשלב גם פעילויות שמרגישות הרבה יותר מחוברות ללוקיישן היפני עצמו.
אחד התוספים היותר מעניינים הם ה-Day Trips – סוג של טיולים מודרכים שלוקחים אתכם לאזורים שונים במפה תוך כדי הסברים על האזור והתרבות המקומית. זה אולי נשמע כמו משהו שיכול להפוך למשעמם מהר מאוד, אבל בפועל מדובר באחת הדרכים הכי טובות להכיר את העולם של המשחק בצורה קצת יותר קז'ואלית.
גם ה-Downhill Battles מוסיפים לא מעט אופי לחבילה. מדובר במרוצי אחד על אחד בכבישים הרריים מפותלים, עם הרבה מאוד השראה מתרבות הדריפט היפנית. אלה אולי לא האירועים הכי מורכבים במשחק, אבל הם בהחלט מצליחים להעביר את האווירה ש-Playground ניסתה לבנות כאן.
ואז יש את המשימות היותר מוזרות – בקטע טוב. למשל משימות משלוחי האוכל, שבהן תנהגו במשאית אוכל יפנית דרך מסלולים ואתגרים שונים. זה מסוג הדברים שנשמעים טיפשיים לחלוטין על הנייר, אבל בפועל הופכים מהר מאוד לאחד הדברים הכי מהנים במשחק.
גם אירועי ה-Showcase חוזרים, וכרגיל הם מצליחים לגנוב את ההצגה כמעט בכל פעם מחדש. אחד הרגעים הכי זכורים לי במשחק הוא מירוץ מול רובוט ענק, וזה פחות או יותר כל מה שצריך להגיד כדי להבין לאיזה כיוון המשחק הולך באירועים האלה.
לצד כל זה אפשר גם לרכוש בתים ונכסים ברחבי המפה, כשהפעם המשחק מוסיף גם אפשרויות עיצוב ובנייה יחסית רחבות שמאפשרות להתאים חלק מהנכסים בצורה אישית יותר. זה אולי לא הפיצ’ר הכי עמוק ומעניין בעולם, אבל כן עוד שכבה קטנה שמוסיפה לתחושה שיש כאן עולם שפשוט כיף להישאב אליו.
לא מחליפים סוס מנצח
"אם זה לא שבור, לא צריך לתקן את זה" היא הגישה המרכזית שבחרה המפתחת לנקוט בה במהלך פיתוח המשחק, ודיי ברור למה. למעשה, Playground Games החליטה להימנע כמעט לחלוטין משינויים דרמטיים בנוסחה של הסדרה שכן, אחרי ההצלחה המסחררת של המשחקים הקודמים, אין באמת סיבה להחליף משהו שכל כך הרבה אנשים אהבו וביקשו ממנו עוד במשך השנים.
הפעם המשחק מחזיר את מערכת ה-Wristbands להתקדמות בפסטיבל, מה שיוצר מבנה מעט יותר לינארי לעומת Forza Horizon 5. במקום התחושה המאוד חופשית שהייתה במשחק הקודם, כאן יש קצת יותר סדר והכוונה בדרך שבה מתקדמים בין האירועים והשלבים השונים של הפסטיבל.
זה לא הופך את המשחק ללינארי באמת – עדיין מדובר בעולם פתוח שנותן המון חופש לחקור, להתחרות ולעשות פחות או יותר מה שבא לכם – אבל כן מורגש ש-Playground ניסתה להחזיר מעט יותר מבנה פרוגרסיבי מוגדר להתקדמות עצמה.
השאלה היא כמובן האם זה באמת מפריע. והתשובה כנראה תלויה מאוד במה שאתם מחפשים מהסדרה הזאת. אם קיוויתם לראות את Forza Horizon עושה קפיצה משמעותית קדימה או מנסה לשנות בצורה מהותית את המבנה המוכר שלה, כנראה שתצאו מכאן מעט מאוכזבים. המשחק כמעט אף פעם לא מנסה לקחת סיכונים גדולים באמת.
מצד שני, קשה להתווכח עם התוצאות. Playground ממשיכה לבצע את אותה נוסחה ברמה כל כך גבוהה, שגם בלי מהפכה אמיתית, המשחק כמעט אף פעם לא מרגיש חסר מתוכן. במקום לנסות לפרק את מה שעבד, Forza Horizon 6 מתמקד בעיקר בללטש, להרחיב ולשפר את הקיים – וגם אם מדובר יותר באבולוציה מאשר במהפכה, זו עדיין אבולוציה שמבוצעת בצורה מצוינת.
נא להדק חגורות
בסופו של דבר, לא משנה כמה העולם יפה או כמה פעילויות יש מסביב – משחק מירוצים קם ונופל קודם כל על התחושה של הנהיגה עצמה. ולשמחת כולם, זה עדיין אחד הדברים ש-Forza Horizon 6 עושה הכי טוב בתעשייה.
Playground Games ממשיכה גם כאן עם אותה נוסחת ארקייד-סימולציה שהפכה את הסדרה למה שהיא: נהיגה שמרגישה נגישה וכיפית כמעט מהרגע הראשון, אבל עדיין מצליחה לשמור על מספיק עומק כדי שכל רכב ירגיש שונה מהאחר. מכוניות ספורט קלות מגיבות אחרת לחלוטין ממכוניות American Muscle, רכבי שטח מתנהגים אחרת על שבילים בוציים, ומכוניות דריפט דורשות סגנון נהיגה שונה לגמרי.
הנתון הכי מרשים הוא שגם אחרי נסיעה במאות רכבים, המשחק עדיין מצליח לגרום כמעט לכל רכב להרגיש בעל אופי ייחודי משלו. זה אולי נשמע כמו משהו מובן מאליו בשלב הזה של הסדרה, אבל בפועל זו עדיין אחת הנקודות שבהן Forza Horizon מצליחה להתעלות כמעט על כל מתחרה בז’אנר.
גם מערכת השדרוגים וה-Tuning ממשיכה להיות עמוקה מאוד למי שרוצה להיכנס לזה באמת, עם כמות כמעט מוגזמת של אפשרויות לכיוון והתאמה אישית של רכבים. מצד שני, מי שפחות מתעניין בכל הצד הטכני יכול פשוט להיכנס לרכב, ללחוץ על הגז ולהתחיל להנות – והמשחק עובד מצוין גם ככה.
תחושת המהירות עצמה מצוינת, במיוחד בכבישים הארוכים ובאזורים העירוניים של טוקיו, שם הרחובות הצפופים, אורות הניאון ועומסי התנועה הופכים כל נסיעה למהירה ואינטנסיבית יותר. וזה אולי הדבר שהכי מרשים כאן – גם בלי מירוץ פעיל על המסך, פשוט לנהוג בעולם הזה היא פעולה שמצליחה להיות מהנה כמעט באותה מידה.
יפן מעולם לא נראתה טוב יותר
אם היה צריך לבחור תחום אחד שבו Forza Horizon 6 באמת מצליח להרשים כמעט בכל רגע, זה כנראה הצד הטכני. Playground Games כבר הרגילה אותנו לסטנדרט גבוה במיוחד בכל מה שקשור לגרפיקה, אבל גם ביחס לסדרה עצמה – מדובר באחד ממשחקי המרוצים הכי מרשימים שיצא לי לראות.
העולם של המשחק נראה פשוט מדהים כמעט מכל זווית אפשרית. בין אם מדובר ברחובות הניאון של טוקיו בלילה, בכבישים ההרריים המוקפים עצי סאקורה או באזורים המושלגים שבפסגות ההרים – רמת הפירוט כאן פשוט יוצאת דופן. התאורה, מזג האוויר, השתקפויות הרטיבות על הכביש והצמחייה הדחוסה מצליחים לגרום כמעט לכל נסיעה להרגיש כמו סצנה מטוקיו דריפט.
גם רמת הליטוש של הפרטים הקטנים מרשימה מאוד. קשה למצוא כאן רגעים שבאמת שוברים את החוויה, והתחושה היא ש-Playground השקיעה כמות כמעט מוגזמת של תשומת לב לפרטים הקטנים. זה נכון גם לעיצוב הסביבה, גם לאנימציות וגם לרמת האודיו, שממשיכה להיות מהטובות בז’אנר – החל מצלילי המנועים ועד רעשי הסביבה והרדיו ברקע.
ברמת הביצועים, שיחקתי על מפרט שכולל כרטיס מסך מדגם RTX 5080 עם 16GB VRAM, מעבד Ryzen 7 9800X3D ו-32GB RAM DDR5, על מסך Ultrawide ברזולוציית 1440p. עם כל ההגדרות על מקסימום ו-Ray Tracing פעיל, המשחק הצליח לשמור על אזור ה-90FPS בצורה יציבה כמעט לחלוטין, עם מעט מאוד נפילות ביצועים גם באזורים הצפופים יותר של טוקיו.
החלק המרשים באמת הוא שכל זה מגיע בלי תחושה של מאבק תמידי מול החומרה. המשחק רץ בצורה חלקה מאוד לאורך רוב הזמן, וזה ממשיך את המסורת של סדרת Forza כאחת מסדרות המרוצים הכי מלוטשות בתעשייה.
נכון, זו אולי לא קפיצת מדרגה עצומה לעומת Forza Horizon 5 – אבל צריך לזכור שגם 4.5 שנים אחרי היציאה שלו, המשחק הקודם עדיין נראה מצוין (בלשון המעטה). לכאן או לכאן, העובדה ש-Forza Horizon 6 מצליח לקחת את אותו בסיס ולשפר אותו עוד קצת כמעט בכל תחום, כבר אומרת לא מעט בפני עצמה.
השורה התחתונה
Forza Horizon 6 אולי לא מנסה להמציא מחדש את הנוסחה של הסדרה, אבל כשהבסיס עובד טוב כל כך, קשה באמת לראות בזה חיסרון. Playground Games ממשיכה לעשות כאן בדיוק את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – לקחת את העולם הפתוח של Horizon, ללטש אותו עוד קצת, ולהכניס אותו ללוקיישן שפשוט מרגיש מושלם עבור הסדרה.
יפן הייתה יעד שמעריצי הסדרה ביקשו במשך שנים, והיום סוף כל סוף אפשר להגיד שההמתנה אכן השתלמה. העולם הפתוח של פורזה 6 הוא לדעתי הביצוע הכי טוב של Playground עד היום, עם שילוב נהדר בין רחובות טוקיו הצפופים, כבישים הרריים מפותלים ונופים שפשוט גורמים לכם לרצות להמשיך לנהוג בלי סוף, ולפעמים גם בלי מטרה מסוימת.
מעבר לזה, גם שאר החבילה ממשיכה להיות חזקה כמעט בכל אספקט אפשרי: חווית הנהיגה עצמה היא עדיין המובילה בז’אנר, כמות התוכן כמעט אינסופית, ורמת האופטימיזציה ממשיכה להציב סטנדרט שקשה מאוד להתחרות בו.
עם זאת, מי שקיווה לראות את המשחק עובר שינוי משמעותי יותר כנראה ייצא מעט מאוכזב. המשחק מעדיף כמעט תמיד ללכת על בטוח, עם גישה יותר אבולוציונית, מאשר מהפכנית.
אבל כמו שאמרתי ואגיד שוב – שהבסיס עובד כל כך טוב, באופן שמצליח להחזיק משחק לתקופה של כמעט חמש שנים עם כמות של שחקנים פעילים שנותנת בראש לרשימת משחקים מכובדת מאוד, זו כנראה לא באמת בעיה גדולה, אלא בדיוק להיפך. Forza Horizon 6 אולי לא משנה את חוקי המשחק – אבל הוא בהחלט מזכיר פעם נוספת למה הסדרה הזאת עדיין נחשבת לפסגת ז’אנר המרוצים.
