בשבועיים שלפני הקרנת העיתונאים המשפיענים והמשפיעניות של הסרט "One Battle After Another" או בשמו העברי "קרב רודף קרב" באיימקס בראשון בשישי האחרון (19-9-2025), שאל אותי חברי נחום מוכיח, מבקר הקולנוע הותיק אם אני זוכר את סרטיו של פול תומס אנדרסן (להלן PTA). והאמת שלא ממש זכרתי באם ראיתי או לא. רשימת הקרדיטים של PTA כוללת יותר וידאו קליפים מאשר את עשרת סרטי הקולנוע הארוכים שלו כבמאי. סרטיו הידועים כוללים את "לילות בוגי" – סרטו הראשון, "מגנוליה", ומהשנים האחרונות "ליקריש פיצה". כל זאת לא בא להמעיט ביכולותיו של PTA, להפך. חברי ואני ישבנו במשך כל 160 דקות הסרט ממש על קצה המושב, והמחשבה ללכת לבדוק את השירותים במהלך ההקרנה אפילו לא עלתה בדעתי, גם לאחר שתיית מים מרובה בגלל המליחות של הנאצ'וס המצויינים שחולקו באולם לפני ההקרנה.
תקציר הסרט שפורסם בכתובים
"One Battle After Another – קרב רודף קרב" – דרמת האקשן המדוברת מהבמאי המוערך פול תומאס אנדרסון ("זה יגמר בדם", "לילות בוגי") בכיכובם של זוכה האוסקר לאונרדו דיקפריו, זוכה האוסקר שון פן, בניסיו דל טורו, רג'ינה הול ואלנה חיים.
קבוצה של מהפכנים לשעבר, שפרשו מחייהם הקודמים, נאלצת להתאחד מחדש כאשר אויב ישן צץ מחדש אחרי 16 שנה. אחד מהם, בוב פרגוסון (דיקפריו), חי בבידוד יחד עם בתו מתחת לרדאר. אך כשהיא הופכת למטרה, הוא וחבריו הוותיקים יוצאים שוב לקרב כדי להציל אותה.
מחשבות וביקורת One Battle After Another
"קרב רודף קרב" ובשמו המקורי One Battle After Another, הוא סרט מדהים, וככול שאני ארחיב עליו יותר, כמות הספויילרים שתזלוג לתוך הסקירה עלולה לקלקל את ההפתעה. לפני ההקרנה נכנסתי לוויקיפדיה לקרוא עליו קצת ובשלב מוקדם נטשתי את הקריאה כדי לא לקלקל את ההפתעות, ויש רבות מהן בסרט. אם הסרט "אפוקליפסה עכשיו" עוסק במסע בג'ונגלים של וויטנאם לצורך חיסול של קצין בכיר שלכאורה יצא מדעתו, קרב רודף קרב הוא הפוך מזה וכרגע לא ארחיב. את ההשראה לסרט קיבל PTA מספר בשם Vineland של הסופר Thomas Pynchon, איתו שיתף פעולה כבר בעבר בסרט Inherent Vice. על פי וויקיפדיה, PTA השתעשע עם הספר הזה זמן רב ברצונו להפיק ממנו סרט, אולם לבסוף, לקח PTA את התמה המרכזית של הספר שהיא יחסי אב לבת שלו, ובנה את הסרט החדש ממוטיבים סיפוריים נוספים אותם אסף וקיבץ לתסריט שהפך השנה לסרט "קרב רודף קרב".
בגדול הסרט מחולק לשתי תקופות. חלקו הראשון מתכתב עם תקופתנו אנו בארה"ב כשבעיית המהגרים הופכת אקוטית מדי שבוע, עם הנשיא טראמפ שמנסה להיפטר ממהגרים לא חוקיים לארצו. חלקו השני מתרחש בקפיצת זמן של 16 שנה, חלקו הראשון של הסרט מתאפיין במתקפות מהפכנים על גופי ממשל, בנקים ומשרדים, וחיסולים עשירים בפיצוצים ויריות הדדיות וקרבות רחוב. ועצה ידידותית לשוקלים לצפות בסרט, שימו לב הייטב לקורה על המסך, מכיוון שהבימוי והעריכה בקטע זה עלולים לבלבל את הצופים. ובמעבר החד לחלקו השני המובנה, אז מופיעה על המסך כותרת בסגנון "אחרי 16 שנה", והסרט כאילו נכנס לסוג של רגיעה שלא מחזיקה מעמד זמן רב, ואז מתחיל טירוף קולנועי מדהים שהושיב אותנו על קצה המושב, קוססים אצבעות.
חלקו השני של הסרט הוא החלק המרכזי והמשמעותי יותר בו אנחנו נחשפים ליכולות הכתיבה והבימוי של PTA ובניית הדמויות. כאן גם באים לידי ביטוי האיכויות של הסרט בכל אספקט שקשור לעשייה הקולנועית. ונתחיל בצילום של Michael Bauman שצילם את הסרט בפורמט שחוזר עכשיו לאקרנים ונקרא VistaVision, שהוא פורמט צילום רחב ומיוחד שמקורו בשנות החמישים בחברת פרמאונט. שיטת צילום זו באה לידי ביטוי נרחב במרדפי מכוניות המרשימים ביותר שמשולבים בסרט, כשכוכבי הסרט כנראה נוהגים במכוניות בעצמם. ולגבי המשחק בסרט, כל כוכבי הסרט, החל מליאונרדו דיקפריו בתפקיד בוב המהפכן שירד מגדולתו במשך השנים, דרך שון פן בתפקיד הקצין הבכיר Col. Steven J. Lockjaw , בניסיו דל טורו, רג'ינה הול, טיינה טיילור בתפקיד Perfidia, ועד Chase Infiniti הצעירה שעושה תפקיד נפלא בתור Willa, מייצרים אנסמבל קולנועי מופלא. שימו לב בתחילת הסרט בסצינה שנראית כמו שוד בנק ע"י חבורת המהפכנים המכונה פרנץ' 75. לבנק נכנסת חבורת המהפכנים בהנהגתה של דמות שנקראת Junglepussy, אותה משחקת Shayna McHayle שהיא בעצמה ראפרית נו-יורקית שמשתמשת בכינוי ג'אנגלפוסי כשם במה. בראיון וידאו ביוטיוב מספר ליאונרדו דיקפריו שקבוצת המהפכנים בסרט מבוססת במקצת על קבוצת מהפכנים אמיתית שפעלה בשנות ה-60 בארה"ב תחת השם The Weather Underground. נקודה חשובה נוספת היא המוסיקה בסרט שהלחין Jonny Greenwood מלהקת ראדיוהד, (הנקודה הישראלית – הוא נשוי לשרונה קטן). ולחובבי סאונד ועריכת סאונד, גם פה נעשתה עבודה טכנית מהמדרגה הראשונה ע"י Christopher Scarabosio שהיה עורך הסאונד הראשי וזה שעשה בפועל גם את המיקס הסופי (Re-Recording Mixer). הסרט מרהיב ביופיו גם בגלל המעברים השונים לאתרי צילום בקליפורניה וכן באל-פאסו שבטקסס. ושימו לב לספויילר קטן אך חבוי, כמה פעמים נתקלתם בקושי לזכור סיסמאות שונות לאתרי אינטרנט בשימושכם. תזכרו את זה בזמן הצפייה בסרט.
לסיכום
לסיכום, אומר שבסוג סרט שכזה, רצוי לא להכביר מילים בביקורת, במיוחד עם סרט שמלא הומור, אקשן, יריות, מרדפי מכוניות, יחסי אב ובת, יחסי חברות בין קולגות וחברים ועוד ועוד. הסרט עולה בימים אלו לאקרנים, עם צאת ראש השנה, הזמינו כרטיסים וצפו בסרט, מומלץ בבתי קולנוע שמצויידים במערכות הקרנה משוכללות בעדיפות איימקס. אין יותר מה להוסיף, סרט חובה לחובבי קולנוע איכותי.
קרב רודף קרב – One Battle After Another
ארה"ב, 161 דקות
בימוי: פול תומאס אנדרסון ("זה יגמר בדם")
תסריט: פול תומאס אנדרסון
עם: לאונרדו דיקפריו, שון פן, בניסיו דל טורו
