לפני הכל: שתי הערות פתיח להסרת חששות מובנים. 1: לא לדאוג. אם עשיתם חישוב מהיר והגעתם למסקנה ש-215 דקות זה קצת יותר משלוש וחצי שעות – לא טעיתם. היה שווה לעשות 3 יחידות בגרות במתמטיקה. הזמן, זאת שמעתי מעוד רבים שיצאו יחד איתי מהאולם בקולנוע פלאנט איילון שברמת גן. נכון, המושבים המרופדים וההפסקה באמצע סייעו במשימה, אבל, מודה, לא חשתי בזמן שרץ לו, בזמן שהגיבור בעל האף שלנו, אדריאן ברודי, עם השם הכל כך הונגרי, לזלו טות׳, עושה את דרכו ממעמקי מחנה הריכוז בוכנוואלד היישר לאמריקה הגדולה ומנסה שם למצוא את עצמו.
לא לדאוג 2: זה אינו סרט על אדריכלות, בניגוד לכתבת אלפי המילים, עם הכותרת ״הברוטליסט וגיבורו הארכיטקט מצליחים להרגיז אדריכלים״, שפורסמה במוסף הארץ עם יציאתו של הסרט. נכון, ״ברוטליזם״, הוא סגנון אדריכלי, ונכון שטות׳ הוא אדריכל ונכון שבחלק גדול מהסרט הוא עסוק בבניית מונומנט ענק, אבל, האדריכלות היא ממש לא העיקר כאן. היא ברקע. היא חלק מהנוף. היא חלק מטות׳, אבל, היא לא האישיו כאן. נקודה.
עלילה וביקורת
הסרט מועמד האוסקר (ואני כבר הצבעתי על פסלון זהב לברודי ולבמאי המוכשר) מספר על מהגר יהודי, פליט שואה, אדריכל סופר-מצליח במולדתו, הונגריה, שבורח לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שמתבררת לו מהר מאוד כמדינה אוכלת יושביה. בן הדוד שלו שמעסיק אותו ומשכן אותו אצלו, שמקבל אותו בזרועות פתוחות, לא מבין את החזון והיצירות המודרניסטיות, של קרוב משפחתו ואשתו הקתולית, גם דואגת מהר מאוד לסלק את האורח מהבית, היישר לרחוב.
החלק הזה של הסרט מרשים ביותר בתיאור אמריקה של אחרי המלחמה. הוא תוקף את הצופה באינספור דימויים, מעביר אותו במגורי ההומלסים ההמוניים (מינוס הריח) ולא שוכח עבודה מופלאה של סאונד ומוסיקה תקופתית (שארגן והדביק היוצר דניאל בלומברג, שאני מעניק לו בזאת אוסקר משלי), שמלווה כל סצינה וסצינה. בחלק הזה של הסרט הוא פוגש את פטרונו לעתיד, האריסון ואן ביורן (גאי פירס המועמד אף הוא לאוסקר) איש נדל״ן עשיר, לא משכיל במיוחד, שלוקח את האמן המיוסר תחת חסותו ומזמין אצלו את פרוייקט מונומנטלי, קהילתי, דתי, שבנייתו תלווה אותנו לכל חלקו השני של הסרט, עם הירידות, העליות ושוב הירידות. בינתיים מתאחד הגיבור שלנו עם אשתו ארז׳בט (פליסיטי ג׳ונס) והאחיינית האילמת שלו, שתיהן בוגרות מחנה דכאו.
פרוייקט הבניה נמשך שנים ועימו גם הדרדרותו של האיש בעל האף הגדול. הוא אמנם הופך לאומן טוטאלי שחי ונושם את המבנה שלו, אבל, בו בזמן מתמכר לאופיום ומבין גם שהפטרון שלו הוא התגלמות של הרוע הקפיטליסטי המושתת על כסף וניצול.
הסרט בהחלט מזכיר את ה״סרטים האפיים של פעם״. הוא גדול מהחיים. הוא מתחבר לכמה מהאפוסים הקולנועיים שקדמו לו (למשל ״האזרח קיין״), עם לוק עכשווי וכן, אם אתם יהודים, הוא בהחלט גם ילטף לכם את האגו עם קולו של בן גוריון, משפטים ותפילות בעברית ושאר אידישקייט.
השורה התחתונה
מי שמחפש קולנוע איכותי, שווה צפייה, מבדר לפרקים, מעציב באחרים ומעורר שיחה, מומלץ לו ללכת לסרט הזה. שווה.
הברוטליסט – The Brutalist
ארה"ב 2024, בימוי: בריידי קורבט
שחקנים: אדריאן ברודי, פליסיטי ג'ונס, גיא פירס, ג'ו אלווין, ראפי קאסידי, סטייסי מרטין.
215 דקות כולל הפסקה מובנית בת 15 דקות
הפצה בישראל: טוליפ אינטרטיימנט | הפצה עולמית: Universal Pictures
