ממש חזרה בזמן. הבכורה העולמית והישראלית של סטליוס – הקול של יוון: סיפורו של סטליוס קזנג'ידיס – מחזירה אותי אחורה לשנת 1972 בקיץ ישראלי של אוגוסט עם התגיסותי לצה"ל וטירונות של שלושה שבועות. את תקופת הטירונות העברתי בבסיס טירונים של הנדסה קרבית "אי שם בארץ", אליה יצאנו חברי עזרא ואני מצויידים בטייפ קסטות מלא במוסיקה יוונית, שניתן לומר שאת החשיפה הראשונית לסוג זה של מוסיקה קבלתי מעזרא שלמרות היותו ממוצא סורי, אוהב גם את המוסיקה היוונית ובמיוחד את קזנג'ידיס שאת שמו הפרטי – סטליוס – אפילו לא ידעתי באותה תקופה, והכרנו אותו רק בשם משפחתו. עם חוויות עבר וסקרנות קולנועית עיתונאית, יצאנו ב-5.5 יום שני בערב לכיוון אושילאנד – הוט סינמה באולם 18 בכפר סבא לאירוע עשיר במוסיקה יוונית, אוזו ועלי גפן ממולאים. בפואייה לפני הקרנה נכחו עיתונאי קולנוע, משפיעניות, מוסיקאים ושדרני רדיו ועוד סלבס לא מוכרים כדי לצפות בסרט החדש סטליוס. אז לפני הכל, הנה תקציר הסרט:
תקציר הסרט
סיפורו של הזמר האגדי סטליוס קזנג'ידיס, גדול זמרי יוון, ששיריו זכו לשלל גירסאות ישראליות. ילד חסר כל ממשפחת פליטים שבזכות כשרונו העצום, כנגד כל הסיכויים, הפך לכוכב ענק. מוסיקה, אהבה, משפחה, דיג, יצירה, חיי לילה, מעריצים וקונפליקטים עזים מתאחדים בסרט לפסיפס של חייו. הסרט הוא מחווה לזמר האגדי שקולו נגע לליבם של מליונים, ביוון ובכל העולם. סרט למי שאוהב אותו ולמי שרוצה לגלות אותו. את דמותו מגלם הזמר היווני, כוכב עולה גם הוא, קריסטוס מאסטוראס.
על הסרט ומה חשבתי
אם לשפוט באופן אישי, בתקופתנו זו כותב שורות אלו לא נחשף לקולנוע הייווני לחלוטין, ולכן היה זה משב רוח צוננת – חיובית – להחשף לאוזו על קרח, ודגימה מרובה של עלי גפן ממולאים. אם נעיין בדף הוויקיפדיה של הזמר, נראה שם התייחסות ישירה לישראל בהקשר שלו, ואומנם מעבר לאהבה הישראלית למוסיקה ייונית ולאוכל מקומי באתונה, הרי בשנים האחרונות הפכה יוון ואתונה ליעדים תיירותיים מקובלים מאוד כאן בארץ ובמיוחד בשנתיים האחרונות מאז פרוץ ה-7 באוקטובר. ובאשר למוסיקה יוונית, הרי מאז שנות ה-60 כילד חובב מוסיקה, והחשיפה למוסיקאים כמו אריס סאן, טריפונאס ועוד ייוונים אסלים, וההמשך עם ישראלים מקומיים כמו יהודה פוליקר, זוהר ארגוב ועוד שקיבעו את הפלייליסט המקומי עם לחנים שמוצאם ביוון. וגם שדרי רדיו וטלוויזיה כמו שמעון פרנס (שנכח בבכורה) שמהדהדים מוסיקה ייונית כל שבת בצהרי יום ברשת ב', וירון אנוש בשישי בשעה 1600 באותה תחנה.
ואחרי כל זה הגיע הסרט "סטליוס – הקול של יוון" – Stelios | Yπαρχw (אני קיים – I Exits) שעושה צדק עם הזמר, המורשת שלו ומקצת מאחורי הקלעים של חייו. במאי הסרט יורגוס צמברופולוס פורס יריעה יחסית מצומצמת מקריירה עשירה של הזמר סטליוס קזנג'ידיס שנולד בשנת 1931, ושהתחילה בשנת 1952 והסתיימה עם פטירתו בשנת 2000, סה"כ 48 שנים. והאמת חייבת להאמר. בשנים האחרונות נחשפנו לסרטי קולנוע ביאוגרפיים רבים שנקראים באנגלית biopic (להרחבה כאן), כשדוגמא מצויינת לכך ניתן לציין את בוהמיה רפסודית על הזמר פרדי מרקיורי ולהקת קווין. ואם בסקירתי הקודמת המלצתי על הכנה מוקדמת עם "דף מסרים" (לדוגמה עמוד וויקיפדיה על הסרט והרקע שלו). במקרה של סטליוס, אני ממליץ לפני רכישת הכרטיסים לקרוא קצת רקע על הזמר מכיוון שהסרט, למרות שנותן לנו תמונה דרמתית וכנראה מדוייקת, מתרכז בהצגה חלקית של חייו החל מילדותו בשכונה בשם Nea Ionia באתונה, דרך תחנות שונות בחייו הסוערים עם דילוגים כבדים על פרטי ביאוגרפיה חשובים יותר או פחות שניתן למצוא באתרים השונים באינטרנט. דילוג על הכנה מוקדמת עלול לבלבל את הצופה בסרט מהבנת הדמויות ומה שעובר עליהם.
קשה לשחזר בזמן כתיבת שורות אלו את כל עלילות הסרט ללא עותק שלו, אולם הסרט מתחיל, אם אני לא טועה, באקספוזיציה של הגיבור כילד נוסע בכפר בעגלה עם חמור או סוס, כשלאחריו אנחנו נחשפים לסצינה קשה בה מוכה האבא של סטליוס הצעיר למוות בגלל פעילותו עם המחתרת היוונית. המשפחה היתה ממוצא טורקי-יווני ולימים התיישבה באתונה. לאורך הסרט אנחנו נחשפים לסטליוס המבוגר יותר בכיכובו של השחקן כריסטוס מאסטורס שט בסירת דייגים בשנת 1978 ואיתו עיתונאי צעיר גיורגיוס ליאניס (Dimitris Kapouranis) שמקליט את הראיון על טייפ קסטות. וכך אנחנו נחשפים לפן משמעותי ביותר בחייו של סטליוס שלוקח אותנו למחוזות ילדות, לכפר, לפשטות, לחוף הים ודייג. ובאמת בסצינות מאוחרות יותר, לוקח סטליוס את אשתו הצעירה ומראה לה איזה בית דל שנמצא על חוף הים, בית שבהמשך הופך להיות למרכז חייו הפשוטים. פן אחר חשוב ביותר בסרט או הקשר שלו עם אימו שנמשך הרבה שנים, ועל פי הסרט חי עם אשתו הראשונה בבית האם Gesthimani Kazantzidi (השחקנית Agoritsa Oikonomou).
ולסיכום, הסרט שממש לא בנוי באופן כרונולוגי, מציג לנו סצינות משמעותיות מחייו של סטליוס, שלעיתים היה קשוח עם נשותיו, המפיקים שעבדו איתו וחברות התקליטים, ועל פי וויקיפדיה היו תקופות שבהן לא הקליט בכלל, אולם רשימת הדיסקוגרפיה שלו כוללת למעלה מ-30 אריכי נגן ועשרות להיטים. סצינה חשובה בסרט מראה את קזנג'ידיס מופיע באיזה טברנה כשגבר נכנס ומאיים על הנוכחים במקום ויורה באוויר עם אקדחו ומפחיד את כולם, וגם את הצופים בסרט. לאחר סצינה זו שלא כל כך ברור המניע שלה, גורמת לסטליוס להפסיק להופיע ולהסתפק בהקלטות. סטליוס קזנג'ידיס הוא כנראה גדול זמרי יוון לדורותיה, את זה אנחנו יודעים מידיעה מקריאה והתעניינות, הסרט שעושה כבוד גדול לזמר, לא ממש מציג את אהבת הקהל העצומה, ורוב הסצינות מתרחשות באופן אינטימי בסביבות המגורים השונות של סטליוס, באולפן ההקלטות, במשרדי חברות התקליטים, בים ובטברנות השונות ובמועדוני הלילה. סצינות המוניות כמו שראינו בסרט על אלביס לא נראה פה. מעניין היה לראות ולשמוע את הקהל הישראלי שבא להקרנה החגיגית שר את השירים המוכרים יותר ופחות עם פס הקול המתנגן על המסך בקולנוע. בהקרנה החגיגית נכחו גם שגריר יוון בישראל, שמעון פרנס, שלומי סרנגה, האחים ראובני, עיתונאי ומבקרי סרטים, משפיעניות ועוד. כן ירבו סרטים כאלו.
סטליוס – הקול של יוון: סיפורו של סטליוס קזנג'ידיס
במאי: יורגוס צמברופולוס
שחקנים: כריסטוס מסטוראס, קלליה רנסי, אסימניה ווליוטי
132 דק', יוונית; תרגום לעברית
תסריט: קתרינה ביי
מוסיקה: מינוס מטסאס
