משימה בלתי אפשרית חשבון סופי הוא הסרט השמיני בסדרת האקשן המצליחה, שממשיך לדחוף את גבולות הז'אנר לקצה.
שוחריה של סדרת ״משימה בלתי אפשרית״ (ויש לא מעט כאלה, אם לשפוט לפי 5 מיליארד הדולר שסרטי הסדרה גרפו עד היום) נאלצו לחכות לא מעט כדי להנות מ״חשבון סופי״, סרט ההמשך – השמיני במספר – של ״כח משימה בלתי אפשרית (IMF)״.
הסאגה התחילה אי אז בשנת 1996 עם הבמאי בריאן דה פלמה ומאז התגלגלה אצל לא מעט במאי אקשן, דוגמת ג׳ון וו, בראד בירד, ג׳יי ג׳יי אברהמס ועד שהגיעה לידיו האמונות של כריסטופר מק׳קווארי, שביים את חלקים 5-8 – ובהצלחה יתרה.
שלושה העשורים שחלפו מאז פרץ איתן האנט, סוכן ה-IMF בעל הבלורית הנחוש והבלתי ניתן לעצירה, למסכינו הצליחו לבסס היטב את סדרת "משימה בלתי אפשרית" כמילה נרדפת למופע קולנועי עוצר נשימה, כזה שדוחף את גבולות האקשן והפעלולים לטריטוריות חדשות, בעיקר הודות למסירותו הבלתי מתפשרת של הכוכב והמפיק שמסרב להזדקן.
כעת, מגיע אלינו הפרק השמיני, "משימה בלתי אפשרית: החשבון הסופי", כשהוא נושא על כתפיו את משקל הציפיות האדירות של קהל המעריצים הנאמן, ואת ההבטחה לספק קתרזיס לסאגה שהתפתחה והסתעפה לאורך השנים.
משימה בלתי אפשרית חשבון סופי – תלויים על הקצה
לאחר אירועי החלק הראשון, שהותירו אותנו תלויים על קצה המצוק (תרתי משמע, עם קטר הרכבת הצונח לתהום), האנט (טום קרוז) וצוותו המצומצם – לותר סטיקל (וינג ריימס) הנאמן והגאון הטכנולוגי, ובנג'י דאן (סיימון פג) האנגלי החביב היעיל תמיד – מוצאים את עצמם במרדף נואש אחר המפתח היחיד שיכול, אולי, לעצור את "הישות" (The Entity), אותה בינה מלאכותית מרושעת, המסוגלת לזרוע כאוס גלובלי, לתמרן את המציאות ולהביא לקץ האנושות כפי שאנו מכירים אותה. אל המרדף הזה מצטרפת גם גרייס (היילי אטוול), הגנבת המיומנת שהסתבכה עם הישות ועם האנט בסרט הקודם, וכעת עליה לבחור צד במאבק על גורל העולם.
מולם ניצבים לא רק סוכניה האנושיים של הישות, בראשות גבריאל המסתורי והאכזר (אסהי מוראלס), אלא גם גורמי ממשל אמריקאיים ונשיאת ארצות הברית החדשה, אריקה סלואן (אנג'לה באסט, ששבה לתפקידה מ"התרסקות"), המנסים אף הם להשתלט על הישות.
כדי לסבך את הכל, האנט מקבל משימה קשה: לאתר את הצוללת הרוסית הטבועה "סבסטופול", להשיג מתוכה את הכונן הקשיח המכיל גרסה מוקדמת של הישות, ולהשתמש בו (וב״זריקת רעל״ שרקח לותר) כדי להשמיד את הבינה המלאכותית הטורפנית לפני שתשתלט על מאגרי הנשק הגרעיני העולמיים ותשמיד להנאתה את העולם כולו.
מורכב? מסובך? רציני וכבד מדי? לא לחשוש. אנחנו לא באים לסרטי ה״משימה״ כדי להעמיס יותר מדי מחשבות על גורל האנושות. או בכלל. אנו כאן, ובואו נודה על האמת, בגלל האקשן. וממנו יש בשפע. אי אפשר לקחת מ"החשבון הסופי" את מה שהוא עושה טוב יותר מכל סרט אחר בז'אנר כיום: סצנות אקשן עוצרות נשימה, המבוצעות בקנה מידה אפי ועם מחויבות בלתי מתפשרת לריאליזם ולאותנטיות. גם כאן, הסרט מספק כמה רגעים שייחרטו בזיכרון הקולנועי לשנים רבות, ובצפייה על מסך ה- IMAX בפלאנט של ראשון לציון, החוויה הופכת לעוצמתית וטוטאלית עוד יותר.
משימה בלתי אפשרית חשבון סופי – כוססים, כוססים
גולת הכותרת הראשונה היא ללא ספק סצנת הצלילה והחדירה לצוללת "סבסטופול" הטבועה בים קרח ענק. זוהי יצירת מופת של מתח, עיצוב הפקה וביצוע שכלל בניית מיכל מים עצום (תשעה מיליון ליטר!) ודגם צוללת באורך 20 מטר על גבי מתקן אימתני שאיפשר את סיבובו והטייתו.
המהות של 'משימה בלתי אפשרית' היא לחץ," אמר באחד הראיונות הבמאי מק'קווארי. "צוללת היא ההתגלמות של סביבת לחץ גבוה. זה בעצם מושלם לטון שניסינו להשיג."
בפועל, מה שעשו היוצרים של הסרט היה לקחת משימה בלתי אפשרית ממילא ואז להעלות את רמת הסכנה שלה בהדרגה. "עשינו את זה כשאמרנו זה לזה, 'מה אם, כשאית'ן נכנס לצוללת, הוא מגלה שחלקים מהצוללת אינם מוצפים? זה מציג בעיה פיזיקלית. כדי לעבור מתא מוצף לתא לא מוצף, או להיפך, אתה צריך להיות מסוגל להשוות את הלחץ מאחד לשני. זה פשוט יוצר דרמה״.
האנט/קרוז, כהרגלו, ביצע את הפעלולים התת-ימיים בעצמו, כולל צלילות ממושכות של עד 75 דקות בתנאי לחץ ובמסיכה שהגבילה את אספקת החמצן שלו, כל זאת תוך כדי תנועה מורכבת בתוך סט מתגלגל ומוצף. הבמאי מק'קווארי, בצעד יוצא דופן, הצטרף אליו מתחת למים כדי לנהל את הצילומים מקרוב. התוצאה על המסך היא סצנה קלאוסטרופובית, מורטת עצבים, שבה כל תנועה, כל בועת אוויר, טעונה במשמעות. תאורת הסט, המשתנה ככל שהאנט מעמיק לחדור לצוללת, מעצימה את תחושת הסכנה והמסתורין. על מסך ה-IMAX, הגודל והפירוט הוויזואלי, יחד עם עיצוב הסאונד המדויק, מכניסים את הצופה עמוק אל תוך הבטן המתכתית והקפואה של הסבסטופול. זהו קולנוע של חוויה פיזית כמעט שיכול לעלות לצופים בלא מעט ציפורניים כסוסות.
מטרתו של האנט בסיפור היא להגיע לחדר הסונאר בקדמת הצוללת. "וככל שהוא מתקדם, הוא משנה עוד יותר את שיווי המשקל שהחזיק את הצוללת הזו במצב סטטי במשך למעלה מ-20 שנה… היינו צריכים ליצור את כל הסטים האלה כך שיוכלו להסתובב, לנוע על ציר, להיכנס ולצאת ממיכל המים, עד שבסופו של דבר הצוללת עוברת את קצה המצוק ואל המעמקים השחורים ומעבר להם."
משימה בלתי אפשרית חשבון סופי – עולים לאוויר
סצנת האקשן המרכזית השנייה, ואולי המדוברת ביותר, היא מרדף המטוסים הדו-כנפיים והפעלול האווירי המדהים שצולם כולו מעל הרי דרקנסברג בדרום אפריקה. גם כאן, ההפקה לא חסכה באמצעים או בסיכונים. קרוז, טייס מנוסה ומיומן, מבצע בעצמו הליכה על כנף מטוס סטרמן משנות ה-40, בגובה 10,000 רגל, תוך שהוא נאבק ברוחות עזות ומנסה לעבור למטוס אחר. ההכנות לסצנה הזו כללו למעלה מ-1,000 גיחות אימון, חיזוק כנפי המטוסים כדי שקרוז יוכל להלך עליהם, ופיתוח מתקני מצלמות ייעודיים. קרוז עצמו, טייס מנוסה, בדק אישית כל מטוס מדי יום והתאמן במשקולות כבדות ובתזונה מיוחדת כדי להתכונן למאמץ הפיזי האדיר. התוצאה היא מחזה אווירי עוצר נשימה, שמרגיש מסוכן ואותנטי, ומצדיק את המוניטין של קרוז כמי שמוכן לסכן הכל למען הבידור שלנו.
הצילומים, שארכו ארבעה חודשים וחצי לאחר שנים של תכנון וחודשים של חזרות, כללו שימוש במטוסי סטרמן אמיתיים שעברו התאמות מיוחדות, פיתוח מתקני מצלמות ייחודיים, והתמודדות עם תנאי מזג אוויר קיצוניים וסכנות בלתי צפויות (כמו נשרים מקומיים). מק'קווארי עצמו חווה את התנאים על כנף המטוס כדי להבין טוב יותר את האתגרים הפיזיים שעמם התמודד קרוז. על המסך הענק, מרחבי השמיים נפרשים במלוא הדרם, ותחושת הסחרור והסכנה מועברת לצופה באופן בלתי אמצעי. כל רעד של המטוס, כל משב רוח, כל מבט מבועת של קרוז – הכל מרגיש קרוב ואמיתי עד כאב.
משימה בלתי אפשרית חשבון סופי – סוגרים קצוות?
ומילה על הגיבור הסופרמן הכה אנושי שלנו: טום קרוז, כמובן, הוא עדיין טום קרוז. הוא נושא את הסרט על כתפיו במחויבות טוטאלית, הן פיזית והן רגשית. איתן האנט שלו הוא דמות מורכבת יותר הפעם, כזו שמתמודדת עם משקל הבחירות שעשה בעבר ועם ההשלכות שלהן על חבריו ועל העולם. וכמו בכל הסרטים בסדרה, הוא חוטף וחוטף ןחוטף ותמיד קם מייד על הרגליים. אותו לא ישברו כמה סימנים כחולים, או צלעות שבורות.
ריימס ופג ממשיכים לספק את האתנחתאות הרגשיות בתפקידיהם כלותר ובנג'י, והדינמיקה ביניהם לבין איתן היא חלק מלב הסדרה. היילי אטוול, כגרייס, מביאה אנרגיה חדשה ומוסיפה מימד מעניין של מורכבות ואי-ודאות למשוואה, והכימיה שלה עם קרוז מורגשת. מוראלס, כגבריאל, הוא נבל מאיים וקר רוח, אך לעיתים דמותו נבלעת בתוך האיום הגדול והערטילאי יותר של "הישות". הופעתו של טראמל טילמן ("ניתוק") כמפקד הצוללת קפטן בלדסו היא אחת ההפתעות הנעימות של הסרט, והוא מותיר רושם חזק בזמן מסך מוגבל.
אחת הקריצות לעבר שנהניתי ממנה היא הופעתו המחודשת של וויליאם דונלו (רולף סקסון), אותו מסכן שעבד בכספת השחורה של ה-CIA והאנט גנב לו את רשימת ה-NOC מתחת לאף, אי שם בשנות ה-90. חלקו ב"החשבון הסופי" הוא מדויק. הוא דמות משמעותית שאיתן וה-IMF פוגשים, ודמותו גם מתכתבת עם התמות של הסרט: חיינו הם סך כל הבחירות שלנו.
הבמאי מק'קווארי, במאי הבית של הסדרה, ממשיך להפגין שליטה מרשימה בסצנות האקשן המורכבות ובמאבק לשמור על קצב אחיד ועל מיקוד עלילתי, אבל בהחלט נראה ששיתוף הפעולה הפורה בינו לבין קרוז, המבוסס על הבנה עמוקה ושאיפה משותפת למצוינות, ניכר בכל פריים, אך השאפתנות לסכם 30 שנות סדרה בשני סרטים אפיים היא משימה כמעט… בלתי אפשרית. הניסיון לקשור כל חוט, לענות על כל שאלה ולהעניק לכל דמות את "החשבון הסופי" שלה, היא משימה לא קלה.
הדיבורים על "סופיות" הם, כמובן, חלק מהמשחק. כותרת המשנה "משימה בלתי אפשרית חשבון סופי" מתגרה בנו, אך סיומו של הסרט מותיר פתח ברור להמשך, וקשה להאמין שקרוז באמת תולה את הנעליים.
משימה בלתי אפשרית חשבון סופי
במאי: כריסטופר מק'קווארי
שחקנים: טום קרוז, היילי אטוול, סיימון פג, וינג ריימס, אסאי מוראלס ועוד טובים ורבים.
164 דק' כשעתיים ו-44 דקות (ללא טריילרים וכתוביות), אנגלית; תרגום לעברית
נצפה בפלאנט ראשון לציון באולם ה-IMAX
