יש משהו כמעט בלתי אפשרי בלנסות להפתיע עם משחק ספורט שנתי. שנה אחרי שנה, NBA2K חוזר עם אותו בסיס מוכר, אותם מצבי משחק מרכזיים לצד שאלה שמתלווה לכל שנה מחדש: כמה באמת אפשר לשנות בתוך פרק זמן כל כך קצר? השנה אמנם, המשחק לא מנסה לענות על השאלה הזו באמצעות מהפכה גדולה, אלא דרך שורה של שיפורים קטנים וממוקדים – חלקם מורגשים מהרגע הראשון על הפרקט, אחרים מתחבאים עמוק בתוך המצבים שמלווים את הסדרה כבר שנים, מצבים שלא תמיד זוכים לאהדת הקהל הרחב. התוצאה היא משחק שמרגיש מלוטש ושלם יותר מקודמו, אבל גם כזה שלא באמת מצליח לברוח מהנוסחה שעליה הוא נשען כבר תקופה ארוכה.
וזה בדיוק המקום שבו NBA2K27 הופך למעניין. מצד אחד, השליטה מרגישה מדויקת יותר, ה-AI מגיב טוב יותר, MyCAREER קיבל כמה רעיונות מוצלחים ו-MyNBA ממשיך להציע עומק שכמעט ואין לו תחרות בעולם משחקי הספורט. מצד שני, העיר עדיין עמוסה למדי, המיקרו טרנזקציות ממשיכות להיות חלק בלתי נפרד מהחוויה, וחלק מהמעטפת כבר מתחיל להרגיש מוכר – מוכר מדי. לכן השאלה השנה היא לא האם מדובר במשחק כדורסל טוב – כי ברוב הזמן הוא בהחלט כזה – אלא האם השינויים שהוא מציע מספיק משמעותיים כדי להצדיק עוד רכישה מלאה, במיוחד עבור מי שכבר בילה עשרות שעות במשחק NBA2K26 אותו סקרנו כאן.
על הפרקט
מהרגע הראשון על המגרש אפשר להרגיש שהתנועה חלקה ומדויקת יותר, במיוחד בכל מה שקשור לשינויי כיוון, מגע בין שחקנים ותנועה ללא כדור. ההגנה מרגישה הרבה יותר בשליטה, כאשר אפשר להשפיע בצורה ישירה יותר על העמידה של השחקן, מיקום הידיים והאופן שבו הוא מגיב לחדירה או לזריקה. גם ה-AI מגיב בצורה חכמה ואקטיבית יותר, עם רוטציות טובות יותר, עזרה בהגנה ותגובות שמרגישות הרבה פחות מכניות מבעבר. השינוי הזה לא הופך את המשחק לחוויה חדשה לחלוטין, אבל הוא כן גורם לכל פוזישן להרגיש מעט יותר טבעי ומחושב.
גם בצד ההתקפי יש שיפור מורגש. השליטה בכדור מרגישה טוב יותר, המעברים בין כיוונים חלק יותר והאנימציות מצליחות לשקף בצורה מדויקת יותר את המשקל והתנועה של כל שחקן. מערכת הקליעה ממשיכה לעבוד בשיטת Green or Miss, אבל השנה התחושה היא שנדרש תזמון מדויק יותר, בעיקר כאשר השחקן נמצא בתנועה או תחת לחץ. החלון משתנה בהתאם ליכולת הקליעה, למיקום ולשמירה של היריב, כך שההצלחה מרגישה תלויה יותר בקריאת המצב ופחות בתזמון אוטומטי כמו בשנה שעברה. לכך מצטרפת גם מערכת ה-Takeover המעודכנת, שמפרידה בין קליעה, סיומת, ניהול משחק, ריבאונד והגנה, ומתגמלת אתכם בהתאם למה שאתם עושים בפועל על הפרקט.
ועדיין, חשוב לשים את הדברים בפרופורציה. NBA2K27 מרגיש טוב יותר, ולעיתים אפילו באופן ברור, אבל הוא לא משחק שממציא מחדש את הסדרה. מי ששיחק ב-2K26 ירגיש בבית, ורוב השינויים הם ליטושים שמצטברים לכדי חוויה טובה יותר ולא שינוי יסודי של הדרך שבה המשחק עובד. דווקא בגלל זה, השיפור הכי גדול השנה לא נמצא ברעיון חדש או במערכת שמנסה לגנוב את ההצגה, אלא בעובדה שהכדורסל עצמו פשוט מרגיש מעט יותר קרוב לדבר האמיתי.
קריירה של שחקן עולה
MyCAREER ממשיך להיות אחד המצבים המרכזיים של NBA2K27, והשנה הסיפור החדש, Fire and Concrete, לוקח את MP למסלול מעט שונה בדרך לליגה. הפעם אנחנו מתחילים עם שחקן תיכון מבוקש שהקריירה שלו נעצרת בעקבות תאונת דרכים קשה, ורק שנתיים לאחר מכן הוא חוזר למגרש דרך ליגת ה-G League בניסיון לטפס מחדש בדירוג ולהגיע לבחירה הראשונה בדראפט. הסיפור עומד על 11 פרקים ומלווה גם את תחילת דרכו ב-NBA, כאשר החלקים הראשונים מרגישים לעיתים צפויים וחזרתיים, בעיקר בגלל מטרות סיפוריות שלא תמיד מתיישבות עם מה שקורה בפועל על הפרקט. עם זאת, ככל שמתקדמים, הסיפור משתפר ומצליח לייצר תחושת התקדמות אמיתית סביב הדרך של MP בחזרה לצמרת.
אחת הסיבות לכך היא Trace Miller, שמלווה את MP כחבר לקבוצה והופך במהרה לאחת הדמויות המוצלחות יותר בסיפור. מעבר לקשר ביניהם מחוץ למגרש, Trace מקבל גם תפקיד משמעותי במשחקיות באמצעות מערכת ה-Running Mate, שמאפשרת להפעיל יכולות משותפות לאחר עמידה ביעדים מסוימים במהלך המשחק. אפשר גם להשפיע על הדרך שבה Trace מתפתח ולבנות אותו בהתאם לסגנון המשחק שלכם, כך שהקשר בין השניים לא נשאר רק ברמת העלילה. לכך מצטרפות יכולות ה-GOAT שחוזרות גם השנה ומספקות לפרקי זמן קצרים חיזוקים משמעותיים ל-MyPLAYER, פתרון מוצלח במיוחד לשלבים הראשונים שבהם השחקן שיצרתם עדיין רחוק מלהיות כוכב NBA.
התוספת המעניינת ביותר ל-MyCAREER היא דווקא האפשרות לוותר לחלוטין על המסלול הזה ולבחור ב-Eras. בדומה ל-MyNBA, ניתן להתחיל קריירה בתקופות שונות של הליגה, לבחור קבוצה ולהיכנס כמעט מיד לכדורסל טהור, בלי העלילה ובלי הרצף הארוך של קטעי מעבר. מצד אחד, מדובר באפשרות שמוסיפה לא מעט חופש ופותחת תרחישים שלא היו זמינים בעבר; מצד שני, היא גם מדגישה מעט את אחת הבעיות הוותיקות של MyCAREER – לפעמים כל מה שאנחנו באמת רוצים הוא ליצור שחקן, להגיע ל-NBA ולשחק כדורסל, בלי שכל הדרך לשם תהפוך למערכת שלמה של משימות, תפריטים ותוכן מסביב.
עיר של כדורסל
העיר ממשיכה להיות אחד המרכיבים המרכזיים של MyCAREER, וגם השנה היא עמוסה כמעט בכל סוג אפשרי של פעילות. הפארק, Rec, Theater, Street Kings, מתחמי אימון, משחקי רחוב ופעילויות צדדיות ממלאים את המפה, ולמי שאוהב לעבור בין מצבים שונים יש כאן הרבה מאוד מה לעשות. הבעיה היא שהשפע הזה עדיין מגיע עם לא מעט עומס. התנועה בעיר איטית מדי, חלק מהפעילויות מרגישות כמו הסחות דעת יותר מאשר תוספת אמיתית לחוויית הכדורסל, והתחושה הכללית היא ש-2K עדיין מתקשה להבין מתי יותר תוכן באמת מוסיף משהו ומתי הוא פשוט עומד בדרך והופך את החוויה למעט מתישה.
Casual Corner הוא אחת התוספות המוצלחות יותר השנה, בעיקר עבור שחקנים שרוצים לטעום מהצד התחרותי בלי להיכנס מיד למגרש מול קבוצות עמוסות בשחקנים ששידרגו את הדמות שלהם בכמויות נכבדות של כסף. מדובר בסביבה נגישה יותר שמאפשרת להתרגל לקצב של המשחק ברשת, לצבור VC ולהתקדם בלי להרגיש שכל טעות נענשת באופן מיידי. זה לא מצב שממציא מחדש את האונליין, אבל הוא כן פותר בעיה אמיתית שהייתה קיימת כבר שנים ומעניק נקודת כניסה הרבה יותר נוחה למי שלא חי בתוך המערכת של MyPLAYER מהרגע הראשון, ולמתעניינים החדשים שלא מכירים – מדובר במשחק ששואב לתוכו אנשים ברמת האבטלה, אז ללא ספק מדובר על תוספת נחוצה שיכולה לספק "נחיתה רכה" לכל השחקנים שרק מחפשים ליהנות.
ועדיין, קשה לדבר על העיר בלי להגיע ל-VC. קצב הצבירה ממשיך להיות איטי, והשדרוג של MyPLAYER דורש השקעה ארוכה מאוד למי שלא מעוניין להוציא כסף נוסף מעבר למחיר המשחק עצמו (אה כן, וגם למי שכן מעוניין לשלם כסף). זו בעיה שמורגשת במיוחד כאשר שחקנים אחרים פשוט קונים את הדרך שלהם לדירוגים גבוהים, בזמן שמי שמנסה להתקדם באופן טבעי נשאר מאחור. 2K27 עושה כמה צעדים בכיוון הנכון עם מצבים כמו Casual Corner ועם יותר דרכים לשחק, אבל כל עוד הכלכלה של MyCAREER ממשיכה להיבנות סביב לחץ תמידי להתקדם מהר יותר, העיר נשארת מקום שמציע המון כדורסל – לצד לא מעט סיבות להתעצבן בדרך אליו.
משכתבים היסטוריה
MyNBA ממשיך להיות אחד המצבים העמוקים ביותר שיש כיום במשחקי ספורט, וחלק גדול מהקסם שלו מגיע מ-Eras. במקום להתחיל רק בעונת ה-NBA הנוכחית, אפשר לחזור לתקופות שונות בהיסטוריה של הליגה – מתקופת Bird ו-Magic, דרך עידן Michael Jordan ו-LeBron James ועד לשנים שבהן Stephen Curry שינה את המשחק. לא מדובר רק בהחלפת סגלים: הקבוצות, הלוגואים, חוקי הליגה ואפילו חבילת השידור משתנים בהתאם לתקופה, מה שעוזר לכל Era להרגיש כמו עולם מעט שונה. משם המשחק נותן לכם כמעט יד חופשית לעשות כרצונכם – לבצע טריידים, לצבור בחירות דראפט, לשנות חוקים ובעיקר לקחת את ההיסטוריה של ה-NBA ולראות מה היה קורה אילו הדברים התפתחו אחרת.
וזה בדיוק המקום שבו MyNBA הופך למעין סנדבוקס של "מה היה קורה אם?". אפשר לחזור לשנות ה-80, לפרק קבוצה לחלוטין כדי לצבור בחירות דראפט, ואז להשתמש בידע שלנו מהעתיד כדי להנחית באותו סגל שחקנים כמו Michael Jordan, Hakeem Olajuwon או John Stockton. אפשר למנוע אירועים היסטוריים, לבנות שושלות שמעולם לא התקיימו ולהחליט עד כמה רוצים להיצמד למציאות ועד כמה פשוט לכתוב אותה מחדש. החופש הזה קיים כבר בבסיס של MyNBA, אבל הוא עדיין מסוג הדברים שמבדילים את NBA2K כמעט מכל משחק ספורט אחר.
השנה מצטרף לכל זה גם MyNBA Legacy, שמצמצם את נקודת המבט לקריירה של שחקן אחד. ניתן לבחור שחקן NBA פעיל ולהתחיל איתו כטירון או בגרסה הנוכחית שלו, כאשר ההתקדמות מבוססת על יעדים, XP ושדרוגים לאורך הקריירה. דווקא שחקנים שהקריירה שלהם לא התפתחה כפי שקיוו בתחילת הדרך יכולים להפוך כאן למעניינים במיוחד, משום שהמצב מאפשר לקחת את הקריירה שלהם למסלול אחר לחלוטין ולראות מה היה קורה אילו הכל היה מתחבר אחרת.
Legacy אפילו לוקח את הרעיון צעד נוסף קדימה: הקריירה יכולה להימשך עשרות שנים, ולאחר הפרישה ניתן להעביר חלק מהיכולות והמאפיינים לדור הבא ולהמשיך את המורשת דרך הבן ובהמשך גם דרך הנכד. זו תוספת מעט מופרעת, אבל בדיוק מהסוג שמתאים ל-MyNBA – מצב שלא מנסה לספר לכם את הסיפור של ה-NBA, אלא נותן לכם מספיק כלים כדי לכתוב אחד חדש בעצמכם.
קבוצת החלומות
MyTEAM ממשיך להיות אחד המצבים העמוסים ביותר ב-NBA2K27, והשנה נעשו כמה שינויים שמצליחים להפוך את ההתנהלות בו לפחות מסורבלת. התפריטים עברו ארגון מחדש, המעבר בין משחקים אונליין לאתגרים לשחקן יחיד מהיר וברור יותר, וגם ה-Exchange קיבל שדרוג שמאפשר להיפטר מקלפים מיותרים בדרכים גמישות יותר מבעבר. לכך מצטרפת האפשרות לשלוח קלפים למשימות שמתבצעות ברקע, שבמהלכן הם לא יהיו זמינים לשימוש אך יוכלו לחזור עם התקדמות או תגמולים נוספים.
גם בצד המשחקי יש כמה שיפורים מוצלחים, בעיקר במצבים כמו Gauntlet ו-Breakdown, שמציעים השנה יותר גיוון ומעניקים סיבות נוספות לחזור גם למי שמעדיף לשחק לבד. הבעיה היא שהפיל בחדר נשאר בדיוק במקום שבו הוא היה גם בשנים הקודמות. MyTEAM עדיין בנוי סביב צבירת קלפים, פתיחת חבילות ורדיפה אחרי שדרוגים טובים יותר, והמיקרו טרנזקציות ממשיכות להיות נוכחות מאוד בתוך הלולאה הזו גם כן (איפה לא טוקיי? שחררו לנו תכיס). אפשר בהחלט להתקדם גם בלי להוציא כסף נוסף, והאפשרויות החדשות אפילו מקלות מעט על הדרך, אבל קשה להתעלם מהתחושה שהמערכת תמיד יודעת להזכיר לכם שאפשר לקצר את התהליך באמצעות הארנק.
בין ישן לחדש
מבחינה ויזואלית, NBA2K27 עדיין נמצא בטופ העליון של משחקי הספורט. האולמות מרגישים חיים, התאורה משתקפת בצורה משכנעת על הפרקט ואפילו פרטים קטנים כמו סימני נעליים על הצבע, הזיעה על השחקנים והתפרים בבגדים תורמים לחווית המשחק להרגיש הרבה יותר מציאותית. גם מודלי השחקנים ממשיכים להיות ברמה גבוהה, למרות שפערי האיכות בין סריקות הפנים עדיין קיימים ושחקנים מסוימים נראים קרובים הרבה יותר למקור מאחרים. גם זוויות הצילום, ההילוכים החוזרים והמעברים בזמן פסקי הזמן ממשיכים להעניק למשחק תחושה של שידור טלוויזיוני אמיתי, והקהל והספסלים מגיבים בצורה נכונה לרגעים גדולים על הפרקט – החל משלשה חשובה ועד דאנק שמקפיץ את כל האולם.
דווקא בגלל שרמת ההפקה הבסיסית כל כך גבוהה, קשה יותר להתעלם מהחלקים שכבר מתחילים להרגיש מוכרים מדי. חלק ניכר מהצגת המשחק נשאר כמעט ללא שינוי לאורך מספר שנים, עם אותם קטעי Dance Cam, אותן תחרויות ופעילויות במהלך פסקי הזמן ואפילו אלמנטים גרפיים שחוזרים על עצמם. שום דבר כאן לא רע בפני עצמו, ולמעשה 2K עדיין מציגה משחק כדורסל בצורה טובה יותר מרוב המתחרים בז'אנר, אבל אחרי כמה גרסאות ברציפות כבר קשה להתרגש מהצגה שכמעט אפשר לדעת מראש מה יגיע בהמשך. גם פס הקול השנה אינו מגוון במיוחד, אם כי שילוב בין שירים חדשים ללהיטים ותיקים מצליח לפצות על כך במידה מסוימת.
בגרסת המחשב החוויה שלי הייתה חלקה כמעט לחלוטין. גם בהגדרות גרפיות גבוהות המשחק שמר על ביצועים יציבים, ללא נפילות מורגשות בקצב הפריימים, ובמקביל הצליח להציג את האולמות, השחקנים והתאורה ברמת פירוט מצוינת. הבעיות היחידות שבהן נתקלתי היו יותר בכיוון של לאגים נקודתיים, בעיקר ברגעים שבהם החיבור לרשת נכנס לתמונה, ולא משהו שנבע מהיכולת של המחשב להתמודד עם המשחק עצמו. מבחינה גרפית וביצועית, לפחות לאורך הזמן שלי עם NBA2K27, לא נתקלתי במשהו שפגע באופן ממשי בחוויה.
השורה התחתונה
NBA2K27 לא ממציא מחדש את הסדרה, אבל הוא כן מצליח להיות אחת הגרסאות המלוטשות והשלמות יותר שקיבלנו בשנים האחרונות. על הפרקט מורגש שיפור בתנועה, באנימציות, ב-AI ובהגנה, MyCAREER מקבל השנה יותר עומק בזכות Fire and Concrete והאפשרות לשחק בתקופות שונות, ו-MyNBA ממשיך להיות אחד ממצבי הניהול המרשימים ביותר בז'אנר, במיוחד עם התוספת של Legacy והחופש שהוא מעניק לשכתב קריירות והיסטוריה שלמה. גם מבחינה ויזואלית החבילה עדיין מרשימה מאוד, ובגרסת המחשב לפחות, החוויה שלי הייתה ברובה חלקה ויציבה.
אבל לצד כל זה, NBA2K27 עדיין סוחב איתו את אותן בעיות שקשה להתעלם מהן. העיר עמוסה מדי, המיקרו טרנזקציות ממשיכות להיות נוכחות כמעט בכל פינה, חלק מההצגה כבר מתחיל להרגיש מוכר מאוד, וגם כשיש השנה לא מעט שיפורים טובים, קשה לקרוא להם קפיצת מדרגה אמיתית לעומת NBA2K26. מי שחי את הסדרה מדי שנה ימצא כאן הרבה מאוד סיבות להמשיך לשחק, אבל מי שמחכה לשינוי עמוק בנוסחה כנראה שלפחות השנה הוא לא ימצא אותו.
